איך אתם הייתם מרגישים אילו זכויותיכם היו נפגעות? אילו היו שוללים מכם זכות כמו הזכות לפרטיות או אפילו זכות בסיסית כגון הבעת דעה? ברצוני להתייחס במאמר זה לאוכלוסייה ספציפית במיוחד - נוער בסיכון. נוער בסיכון הם ילדים או בני נוער שנתונים במצבים המסכנים אותם, בקרב משפחתם או בסביבתם, והם אינם מקבלים ממשפחתם הגרעינית או המורחבת תנאי ביטחון ואפשרות להתפתחות תקינה. ילדים בסיכון אינם יכולים לממש את זכויותיהם הטבעיות כפי שמנוסחות באמנה לזכויות הילד. כיום, קיימות מיטב מסגרות המספקות מענה לאוכלוסייה זו, שירותי הרווחה או מסגרות של פרויקטים קהילתיים, ואף מסגרות חינוכיות-טיפוליות לנוער שלא משתלב בבית הספר הרגיל בו למד בסביבת מגוריו, כגון פנימיות. ולמרות זאת אנו שומעים לא פעם על מקרים בהם המענה לא ניתן כראוי ובמקרי קיצון גם על מקרים טרגיים. ליטל יעל מלניק ז"ל בת ה-16, שנרצחה על-ידי אח בבית חולים במוסד בו טופלה, הייתה מוכרת לשירותי הרווחה שידעו על הקשר הבעייתי עם אותו אח ולמרות זאת היא פשוט נפלה בין הכסאות. מקרה דומה הוא של ש' בת ה-18 שגם היא נרצחה, בידי בן זוגה, וששהתה במוסד של חסות הנוער. בשני המקרים, המערכת כשלה מלהציל אותן ונערות אלה בעל כורחן הפכו לסמל לקריסת מוסדות הטיפול בנוער. בוועדה שנערכה בנושא קטינים במערכות הרווחה נמצא כי ישנם ליקויים חמורים בכל הקשור למוגנות קטינים בתחום בריאות הנפש. היעדר דיווח, שיטות טיפול חריגות, תחלופת עובדים, קבלת מדריכים ללא רקע מקצועי ואי תגמול כראוי של עובדים במסגרות אלה מעידים כולם על כשל רציני במערכת. אך לאו-דווקא במקרי קיצון ניתן לראות תופעה זו. גם במסגרות חינוכיות קיים איזשהו פער בין הצורך של אותם נערים לבין הטיפול הניתן על-ידי אנשי המקצוע. יש לא מעט מקרים בהם הנוער לא מקבל מה שהוא צריך מהצוות או שפשוט "לא רואים אותו". נער יכול להתנהג בצורה לא מותאמת בעקבות מצב נפשי או משבר שעובר עליו ולא תמיד ישנה מספיק הכלה ותמיכה. נערים אלה, שמגיעים עם משקעים ולרוב עם עבר לא פשוט, חווים קושי נוסף על חוסר היציבות שממילא יש להם בחיים. בעבודתי במוסד חינוכי, המותאם לבני נוער במצבי סיכון, נחשפתי ללא מעט מקרים בהם תלמידים חוו קשיים שונים ולא קיבלו עליהם מענה. התלמידים כבר איבדו אמון בעולם המבוגרים ודווקא מסגרת המבקשת לשקם את אמונם ולחזק את ביטחונם העצמי, לא עושה את מה שנדרש ממנה. אותם נערים שקופים בעיני החברה, לא תמיד יש מי שידחוף אותם קדימה ושישקף עבורם את הצרכים שלהם בצורה מדויקת. כאנשי מקצוע, מחובתנו להיות שם בשבילם וכמובן לשים לב למה שמתרחש בסביבתם גם אם זה לא "קשור" אלינו. אז איך מונעים מצבים שכאלה? האם יגיע היום בו נחיה בחברה מתוקנת יותר? מוסרית יותר? אני חושבת שאין לכך תשובה ברורה. שינוי מגיע מבפנים ומוכרח להתחולל אצל כולנו. אם כל אחד מאיתנו ישים לב גם למה שקורה מסביבו, יצא קצת מעבר לעצמו ויגדיל ראש, רק זה יכתיב את הלך הרוח של החברה ויוכל להביא לשינוי של ממש.