אנחנו משלמים מחיר דמים בלתי נתפס. ודווקא עכשיו אני מרגיש חובה לבקש שנרים את הראש כאומה. זה עלינו. אין אחרים. יש פה משפחות שנהרסו, אלפים רבים של פצועים שהמסע שלהם רק מתחיל. הם ראויים לתקווה, לא לייאוש.
מתחילת המלחמה, חטיבת הנח"ל והגדס"ר שלה נמצאים בקו המגע. יש שם שחיקה גדולה אבל נחישות ועוצמות פנימיות שמפתיעות אותי כל פעם שאני נתקל בהם. החברה הישראלית, חיילי המילואים הוותיקים וכל מי שרואה עצמו מנהיג - באין מנהיגים אחרים - צריך לייצר תחושה שאנחנו נתגבר, ננצח ונשקם את המדינה. זה עלינו לחזק אותם. את המשפחות ואת עצמנו. להגיד זאת במילים, לחבק, להיות בהלוויות, בשיקום. להגיד את זה לעצמנו.
זו משימה קשה, אבל אין חשוב ממנה ברגעים כאלה. תובילו, כמו בשנה האחרונה. מדינת ישראל תצא מזה. הם נפלו כי האמינו בכך בכל ליבם, הם ראויים שכך ננהג.
לזכרם של סרן יאיר יעקב שושן, סמ"ר אביאל וויסמן, סמ"ר יואב פפר, סמ"ר גיא כרמיאל וסמ"ר יהב הדר. יהי זכרם ברוך.