השופט יצחק עמית - איש חכם, חריף שכל, שופט מעולה - יודע היטב, שכאשר אדם מתבקש להסביר את מעשיו הוא כבר נמצא בבעיה. כאשר אדם נוסע בדרך המלך למחוז חפצו אין שואלים אותו מדוע נסע בדרך המלך. כאשר אדם יורד עם מכוניתו לדרך עפר מתעוררות שאלות ומתרוממות הגבות. במכתב התשובה של השופט עמית לשר המשפטים טוען השופט עמית כי "בכל הנוגע להליכים אזרחיים - לח"מ לא הייתה כל ידיעה על דבר קיומם, וממילא לא יכול היה להגיש בקשה לקביעת מקום שיפוט כמתחייב מהוראת סעיף 24 לחוק בתי המשפט". אילו היה הסבר מעין זה מגיע לשולחנו של השופט עמית עצמו, הוא בוודאי היה מפשפש בקרביים של הטענה כי "לח"מ לא הייתה כל ידיעה". שהרי בנסיבות העניין המדובר היה במעין "סיטואציה דו-צדדית". כלומר, בנסיבות העניין אין המדובר באי ידיעה בעלמא, אלא במצב מיוחד שבו השופט טוען למעשה שאחיו לא סיפר לו על ההליכים האזרחיים. נשאלת השאלה כיצד יש להתייחס לטענת השופט שאחיו לא סיפר לו על ההליכים האזרחיים. האם יש לקבל הטענה כפשוטה ולהתעלם מהעובדה שבשני אחים המדובר? האם היינו נוהגים כך כלפי בעל דין "רגיל"? האם השופט עמית - אילו דן בתיק מעין זה - לא היה מצפה שיועלה האח אל דוכן העדים וייחקר על הגרסה שמסר אחיו? ובהקשר זה, איזו סיבה עניינית, לכאורה, יש לאחיו של השופט שלא לספר לשופט דבר ההליכים האזרחיים? טוען השופט עמית במכתבו אל שר המשפטים כי: "הח"מ ייפה את כוחו של אחיו לצורך מטרה זו ממש - קרי, על-מנת שלא לעסוק ולא להיות מעורב בנושאים הנוגעים לנכס" . ובכן, האם טענה זו של השופט מונעת מאחיו מלעדכן אותו בדבר ההליכים בתיק? האם כדברי השופט "לא לעסוק ולא להיות מעורב" כוללת גם "לא לשמוע"? האין זה דבר אלמנטרי וטבעי שהשליח יספר לשולח השתלשלות העניינים בתיק? בהקשר זה, סעיף 8(1) בחוק השליחות קובע כך: 8. קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו: (1)יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו; יטען הטוען, במקרה זה היתה, כלשון הסעיף, "כוונה אחרת משתמעת" והיא שאחיו של השופט לא יספר לו מוצאות התיק. נשאלת השאלה למה? האם כדי שלא להיכנס לתחום שליטתו של סעיף 24 לחוק בתי המשפט הנ"ל, שהיה מחייב את השופט לפעול על-פי סעיף זה? ובכן, מה רע בכך? מה רע בנסיעה בדרך המלך? מה טוב בנסיעה בדרכי עפר? כך או כך, השופט במכתבו אל שר המשפטים מסתפק באמירה שהדבר לא הובא לידיעתו, ולא מציין אם סוכם בינו לבין אחיו דבר מה לעניין חובת הגילוי לפי סעיף 8 לחוק השליחות או הימנעות מחובה זו בנסיבות העניין. ואם אחיו של השופט היה עולה לדוכן העדים ראוי היה לשאול אותו גם כיצד זה שאחיו השופט ייפה את כוחו לפעול בשמו (כלומר לפעול בשם יצחק עמית) ובהמשך - כאשר האח מיופה הכוח ייפה הלאה את כוחו של עו"ד צחי דרור לפעול בשם שני האחים - הוא, אחיו של השופט, עשה כן בשם הנעורים של השופט (גולדפריינד) ולא בשמו הידוע (עמית). ואחרי שאמרנו את כל אלה, נשאלת השאלה: מה ראה השופט צורך לנהוג כפי שנהג? מה רווח הוא הפיק מכך? מה תועלת הוא התכוון להפיק מנסיעה בדרך משובשת שכזו? לדעת הח"מ: שום תועלת. פשוט כלום.