היום שלחתי למנויי 'פיוט' הרהור על שיר מאת משוררת אלמונית, שמתארת בתמימות מפגש אינטימי. את ההרהור והשיר ואת 917 ההרהורים והשירים האחרים אפשר לקרוא באתר (קישור בתגובה הראשונה) ושם גם להצטרף חינם לרשימת המנויים. בתיקייה נשכחת מצאתי שיר שנשלח אלי לפני כארבעים שנה, כשמדי שבוע שלחתי למאות מנויים, בדואר, במעטפה, שיר חדש. אני משער שבאותם ימים, בהם שלחתי למנויים שלי שירים חדשים מאת יונה וולך, זלדה, יהודה עמיחי ושאר המשוררים הגדולים שהכרתי, לא הבחנתי בקסמו של השיר הזה מאת משוררת לא ידועה. אינני יודע מיהי המשוררת ומה שם משפחתה, בת כמה היא ומה מקצועה. אי-הידיעה מאפשרת לי לקרוא את השיר בפחות דעות קדומות. לפני שאני מנסה להבין את תוכנו של השיר אני חש בגופי את המוזיקליות שלו, ונדמה לי שקל מאוד להלחין אותו. האם מדובר בפזמון שנועד להלחנה? המבנה של השיר בן שני הבתים פשוט מאוד, במשקל מרובע ובחריזה חוזרת של הסיומת "פָה". המבנה המוכר יוצר בקורא תחושה של מקום בטוח, בתוך סערת הרגשות שמתרחשת, אולי, במפגש אינטימי בין אישה לאיש. בבית הראשון מתארת המשוררת באמצעות דימויים ומטפורות את תחושות גופה במהלך המגע המיני הסוער. זו תחושה סובייקטיבית, חד-צדדית, שבה היא מתמקדת בעצמה. בבית השני, לעומת זאת, היא מבקשת את אישורו של בן-הזוג למעשה האהבה. השיר נפתח בתיאור תחושה של תנועה רכה וזורמת, אותה מדמה המשוררת לריחוף ודאיה או לזרימת נהר: "בַּחֹשֶׁךְ, אִתְּךָ, כְּמוֹ צִפּוֹר בִּמְעוּפָהּ אֲנִי שָׁטָה לְאַט בֵּין יָדֶיךָ". זה תיאור של תחילת מעשה האהבה, בחושך, כשהמשוררת בוטחת בגופו של אהובה האוחז בה בידיו, בשעה שהיא מלטפת אותו בשפתיה וחשה בגופו ה"זּוֹרֵם לְיָדָה בִּלְטִיפָה". זה תיאור של ריחוף או שייט בתוך זרימה רכה ואיטית, שבו היא בוטחת בבן-זוגה. זה גם תיאור של החושים המעורבים במעשה האהבה, של תחושת המגע והטעם והריח ואי הראיה המגבירה את שאר החושים. בבית השני המשוררת מוותרת על האנוכיות האינטואיטיבית שיש בדחף המיני, ומבקשת לראות את עצמה בעיניו של בן הזוג. היא מבקשת להפוך את המשיכה המינית לאהבה, באמצעות הדרישה לאמפתיה. היא מבקשת ממנו שיראה אותה, שיתייחס אליה, שיהיה עד לאהבה שלה, הגורמת לה להמריא. תחילה היא מבקשת ממנו להבחין בתופעה המיוחדת במינה של האהבה, הגורמת לכל הורה להתאהב בתינוק הנולד, ולכל בן-זוג לראות את היופי של האהובה או האהוב ברגע האהבה. "אֱמֹר שֶׁעַכְשָׁו הִיא יָפָה, הִיא יָפָה", היא מבקשת ממנו, רגע לפני השיא, כשהיא חשה בכל יופיה של האהבה המציפה אותה. ועוד היא מבקשת ממנו: "וֶאֱחֹז בִּי חָזָק וְנִגְלֹשׁ בִּרְחִיפָה אֶל רִצְפַּת הַבֵּטוֹן הָרַכָּה", בשעה שהם מוצפים במלוא עוצמת האורגזמה המתפרצת מהם בכוח כה רב וגם ברכות שאין שניה לה. זה הזמן שבו היא יכולה למצוא את החן שלה בעיניו, ורק כשהיא מבקשת, "הִסְתַּכֵּל", וגומרת, היא יודעת שהיא "עָפָה עַכְשָׁו, שֶׁהִיא עָפָה". זהו תיאור של התחושה הפרדוקסלית בשיא מעשה האהבה, שיש בה שילוב של תחושת פורקן הדומה לפיצוץ פנימי - "אֲנִי עָפָה" - המלווה גם בתחושת התרסקות על "רִצְפַּת הַבֵּטוֹן הָרַכָּה". . יש בשיר הזה יותר משמץ של ביטוי לטירוף של ההתאהבות, ההופך את מעשה האהבה למסע פסיכדלי חד-פעמי.