התייחסות שניה ואחרונה לעידן רול - וגם: "עידו, פריימריז זה רע!", ומילה לסיום על טראמפ, בן-גביר וסמוטריץ׳. בואו, מבטיח שיהיה מעניין ותוכלו לזרוק עליי עגבניות בסוף. 1. רול פרסם היום טור דעה ב׳הארץ׳ (למה, אגב? למה הם נותנים לו במה? למה הוא כותב בעיתון הזה כשפניו לערוץ 14? הכל מוזר) שבו הוא מגזלט לכולנו את הצורה. עיקר הטענות והמענה להן בקצרה מקוצררת: א. "לפיד יצר וניהל את יש עתיד כמפלגה סגורה בראשות מנהיג יחיד [...] מפלגות סגורות... הן מפלגות בהן מורכבת הרשימה על-ידי קבוצה קטנה ולא נבחרת, או במקרה של "יש עתיד", על-ידי אדם אחד בלבד". - לא הפריע לך להצטרף למפלגה כשזה הפך אותך לח"כ, אה עידן? ב. "כדי לייצג את הציבור הליברלי בעתיד, "יש עתיד" תהיה חייבת להפוך למפלגה פתוחה". - נכון. אבל מה לך ולליברליזם, מר ׳תומך במתווה הפשרה של לוין׳? ג. "עתידי הפוליטי לא מעניין אותי אלא עתיד המדינה." - אבל לא התפטרת מהכנסת עם פרישתך מהמפלגה. למה? ד. "כלליו של המועדון הכוללים אחוז חסימה גבוה ומימון ציבורי במיליונים לקמפיינים של מפלגות קיימות מונעים מכוחות חדשים". - אחוז חסימה נמוך זה לא מה שיציל אותך. חוץ מזה, המפלגה שמובילה כרגע בסקרים היא מפלגה חדשה, ובמקום השלישי, הרביעי והחמישי מפלגות ׳סגורות׳. ה. "הפרישה ושינוי הכללים אולי לא יסייעו לי לזכות בכיסא, אך אני מאמין שזה מה שנחוץ למדינה - ומה שאמור לעשות חבר כנסת הגון". - מה שאמור לעשות ח"כ הגון זה להחזיר את המנדט שלא שלו מלכתחילה. כי מפלגת יחיד וכל זה, אתה יודע. 2. דבר אחד שרול צודק בו, הוא שמבנה המפלגות בישראל הוא גרוע. זו לא רק העובדה שלכל מפלגה יש הליך משלה, להבדיל מהרבה דמוקרטיות אחרות - הליכוד עורכת פריימריז, ש"ס שואלת את הרבנים, יש עתיד וישראל ביתנו מחכות שיושב הראש יכריע וכן הלאה; זו העובדה שאין שום חוקיות, וכחלק מזה שאין חוקיות, גם אין ערובה לייצוגיות במובן הפשוט שמפלגות הן, בדר"כ, יושב הראש ועוד x חברים שהציבור הרחב לא מכיר ו/או מצפה שיהיו, בגדול, לווינים של היו"ר. העובדה שלרוב חברי הכנסת אין אלקטורט ולא ציבור מובחן עוזרת; כנ"ל חוקים שהועמסו טלאים-טלאים, כמו החוק הנורבגי, שמטרתם טובה אבל יישומם בעייתי בלשון המעטה. אין לי פתרון קסם, למען הסר ספק. אבל יש לי כמה הצעות - משינויים זוטים למהפכות של ממש: א. מחר בבוקר: מפלגות מבוססות ועם מתפקדים צריכות ויכולות לערוך בחירות פתוחות (יותר ופחות), של כל חברי המפלגה, לרשימה. גם מפלגות כמו יש עתיד שכבר בסביבה עשור יכולות, אגב. אפשר בהחלט לקבוע כללים נורמטיביים שימנעו הטיה, קבלנות קולות וכו׳ (מבטיח שאפשר למנוע ארגזים, למשל), אבל הרציונל הבסיסי של חברות = השפעה על הרכב הרשימה, המצע הרעיוני והפעולות הוא מתבקש וקריטי למעורבות אזרחית שלא מתמצה בבחירות אחת לכמה שנים, בוודאי בתקופה שבה המעורבות האזרחית בפוליטיקה היא אולי הגבוהה ביותר אי-פעם. כך או כך, שיטת הוועדה הממונה בהובלת היו"ר (כמו ישראל ביתנו) או האיש-אחד-בוחר (כמו יש עתיד, המחנה הממלכתי ובנט מן הסתם) נכשלו שוב ושוב. לא רוצים עוד אלי אבידר, דני נווה, עידן רול, עומר ינקלביץ׳ או עמיחי שיקלי? אל תתנו יד להליך המינוי שלהם. אה, ואם אנחנו כבר שם - די למינויים לפי פוליטייקת זהויות (במקום השני אישה ביטחוניסטית, במקום השלישי מזרחי מהאקדמיה, במקום הרביעי דרוזית להט"בית) ולשריונים. כשמפלגה כמו ׳הדמוקרטים׳ בונה רשימה שמחציתה שריונים למרצ/ליו"ר/הבטחות ייצוג, משמעות השם שלה נראית אירונית מעט. ב. מחרתיים: שיטת הבחירות יכולה להתעדכן. במדינות אחרות הציבור מצביע לא רק למפלגה, אלא גם לרשימת מועמדיה. דמיינו את האפשרות להצביע ליו"ר המחנה הממלכתי (נניח בני גנץ נגד גדי איזנקוט) ולאחר מכן - לדרג את הרשימה, כולל שוסטר ופרקש-הכהן (ואת מי שעוד יצטרפו), כך שאם המפלגה תקבל חמישה מנדטים, המועמדים שאתם רוצים ייכנסו; לחלופין, דמיינו הצבעה ל׳יש עתיד׳ בראשות יאיר לפיד שמגיעה ביחד עם האפשרות לתגמל את מירב כהן, ולדימיר בליאק וקארין אלהרר במקומות גבוהים; או הצבעה ל׳דמוקרטים׳ שנותנת לכם את הכח להפוך את נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן (ביחד עם רם שפע, אמילי מואטי ומי שעוד ירוצו) לח"כים במידה רבה של ודאות, במקום כמה עסקנים. ג. בעתיד היותר רחוק: בארה"ב, גרמניה ועוד מדינות יש שני בתי פרלמנט. למה לנו לא? בבקשה: כנסת עם 120 חברי כנסת ועוד אסיפה לאומית עם 120 משלה. לכנסת נבחרים ברשימה ארצית על בסיס דירוג כמוצע בסעיף ב׳; לאסיפה נבחרים על בסיס הצבעה ב-120 מחוזות שמחולקים לפי מפתח אוכלוסייה שנותן לכל שמונים וחמש אלף איש, בערך, נציג. הבתים עובדים זה עם זה, חוקים צריכים לעבור את שניהם כדי להיכנס לספר, והפרלמנט הופך מחדש לרשות הכי חזקה, במקום הכי חלש במערכת שלנו. ולפני שתקפצו - לא, אין סיבה להקטין את כמות חברי הכנסת רק בגלל שהאיכות הנוכחית גרועה: זה לא שאין בישראל 240 אנשים ראויים. זה שהשיטה מעודדת בינוניות, נאמנות למנהיג ו/או לכיסא ושוחד פוליטי כדי להתקדם. זה, והעובדה שכאשר אנשים כמו עידן רול, גדעון סער ואחרים מתנכרים למצביעיהם, לא רק שהם לא נדרשים לתת על כך דין וחשבון ואף מתוגמלים על-ידי מפלגות יריבות, אלא שהתקשורת (היי, דפנה ליאל) מעודדת את זה: "ביבי ברמת ליגת אלופות", אמרנו. מזל שלא "קוסם". בכל זאת, מילה מוזרה לתיאור ר"מ שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול בתולדות המדינה. 3. ר"מ נתניהו כלוא בין הנשיא הנבחר טראמפ לשרים המאיימים איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ׳. זה כלא סרק במידה מסוימת: השרים הסוררים הרי לא יפילו את הממשלה (בן-גביר כבר הצהיר שגם אם יעזוב אותה לא ייתן יד להפלתה, וסמוטריץ׳ לבד לא יספיק בהינתן סער ושות׳). ובכל זאת, ברור עכשיו שתחת הנשיא ביידן נתניהו הרגיש הרבה יותר חופשי לעשות ככל שעולה על דעתו, גם אם המשמעות היא הארכה מלאכותית של מלחמה שמדשדשת ולא יכולה ממילא להגיע בדרך צבאית להישג המדיני המתבקש. מאידך-גיסא, צריך להגיד על טראמפ: ההחלטה שלו לדחוף בכל הכח להסכם הפסקת אש לפני שהוא נכנס לבית הלבן אין פירושה שנולד מנהיג לשלום. טראמפ אמר לפני הבחירות - והימין בישראל פשוט לא הקשיב - שהוא רוצה עסקות ולא מלחמות. הדברים יהיו נכונים גם ביחס לאירן, מן הסתם, ואולי אפילו ביחס לעתיד השטחים. מאידך-גיסא, אישים כמו יוסי דגן הוזמנו על-ידו לטקס ההשבעה, השגריר הנכנס הוא איש דתי אדוק שמאמין בקרב גוג ומגוג על הר מגידו שמצריך בתורו התעצמות ישראלית בגדה והממשל הנכנס הוא, ככלל, אוהד-ישראל-בגרסת-נתניהו. המשמעות, בשורה התחתונה, היא שטראמפ יכפה עסקות כל עוד אלה תשרתנה אותו. אם מחר יחשוב שהכי טובה לו מלחמה בפקיסטן - אז זה מה שיקרה. הוא לא אידאולוג כמו הציונות הדתית. אבל הוא גם לא מחזיק בידו את המפתח לתא הכלא שממתין לנתניהו במעשיהו, והם כן. אז מה עכשיו? ובכן, אני מציע פשוט להקשיב למה שאנשים אומרים שהם רוצים לעשות. היינו אמורים ללמוד את הלקח הזה מחמאס הרי. טראמפ מתכון לזה כשהוא אומר שהוא רוצה להפסיק מלחמות, להביא הסכם נורמליזציה עם סעודיה והסכם גרעין עם אירן. ואם יצליח - פרס נובל לשלום יהיה על שמו ובצדק; בן-גביר מתכוון לזה כשהוא אומר שהוא נגד עסקת חטופים. הוא לא רוצה להחזיר אותם, כי הוא לא רוצה שהלחץ הצבאי ייפסק, והוא לא רוצה לוותר על חלומות גוש-קטיף; סמוטריץ׳ מתכוון לזה כשהוא אומר שהעסקה רעה בעיניו - כי מבחינתו הרבה יותר חשוב לוודא שחמאס נשאר קיים כדי שתמיד יהיה אויב להלהיט את כולם מולו. רוצה לומר, חמאס היה ונשאר, עבור סמוטריץ׳, נכס. אחרת עוד נצטרך לעבוד עם הרשות, ושום טראמפ שבעולם לא ימנע את זה. לממשלה הזו יש מנדט מובהק אחד: לסיים את המלחמה - ולהחזיר את כל החטופים הביתה. וזהו. לאחר מכן תמו כל הקרדיטים שלה, ויהיה עליה להתפזר, להביא אותנו לבחירות, שיביאו ממשלה חדשה, ועדת חקירה ממלכתית, פיטורים המוניים והחלפה של כל שדרת הפיקוד הבכיר בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה - וריסטארט למדינה. בלי עידן רולים, בלי איתמר בן-גבירים, בלי בנימין נתניהו.