הקומדיה עלתה בתיאטרון המלכותי בלונדון ורצה 1,147 פעמים במשך 4 שנים, הישג כביר באותה תקופה. אחר כך היא עלתה ברחבי העולם וכמה פעמים בישראל ובין השאר כבר ב-1946, בקאמרי בתיאטרון דו-רה-מי של ג'ורג' וואהל, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון חיפה ובבית צבי. בהשראת ההצגה הופקו 10 סרטים, הראשון בהם עוד בשנת 1915.
העלילה היא די פשטנית. שני סטודנטים מאוהבים בשתי עלמות חן. מי שיחליט אם לאפשר את השידוך ביניהן הוא האפוטרופוס ואביה של אחת מהן. הפגישה עם הבנות אמורה להיות בנוכחות הדודה האלמנה, הזקנה והעשירה של אחד הבחורים, צ'רלי שמה, שאמורה להגיע ברכבת, אך לרוע המזל היא מודיעה שתגיע רק בעוד שבוע.
הצמד מחליט לגייס דודה חלופית והמשימה מוטלת על אחד מחבריהם שבאקראי משחק בהצגה כלשהי בתפקיד אישה זקנה וחיש מהר מוצא עצמו כדודה עשירה, מוקף בנות ואפוטרופוס שנראה כבן דמותו של שריף באחת ממדינות אסיה.
מי שגונב את ההצגה הוא המשרת בראסט בגילום מתן צדוק שמגיח לבמה ובכל פעם בתוספת אביזר לגופו החנוט בפראק אנגלי, מבצע הברקות במה ואפילו מעלה תיאטרון בובות. הגרוטסקה נמשכת, עד שלזירה מגיעה הדודה האמיתית. והפלא ופלא, זוהי גברת חביבה וראויה. העלילה מסתעפת ולאחר שאנו שועטים במרדפים, הכל בא בעצם על מקומו ומי שמרוויח בעצם מהעניין הוא הדודה הכוזבת, באבס, שזוכה לצרורות של נשיקות מהבחורות.