אנו מנסים לנחש, וניחושים אינם מן האמצעים המשובחים והמקצועיים לשירות מקצוע העיתונות. איזו אישיות נתגלתה לנו במרוצת המו"מ (אך בלשון רבים) עם החמאס - אומנם מו"מ לא ישיר עם האויב - כאשר מעיינים בנוסח הסדר-החילופין אשר בתקווה יוציא לחופשי את החטופים והמתים שייטמנו בקרקע המולדת?
כולנו צפינו ושמענו את מטחווי הגידופים שהוטחו בבנימין נתניהו מעל כל במה. מעולם, בשנות כהונתו בשרות המדינה, לא נצלב ראש ממשלה בישראל, כפי שהוקע נתניהו. בין גיבורי הציבור, כפי שצפינו במרקעי הטלווזיה, היו מי שגידפו את נתניהו בסגנון ובאוצר המילים החריף ביותר. אמרו שנתניהו האריך את משך המלחמה - שעוד לא נסתיימה - כדי לגרום להשלמת כהונתו עד לבחירות הבאות לכנסת.
האם יפרוש עתה מן החיים הפוליטיים עקב שנות הסבל במרוצת תקופותיו כראש הממשלה? ספק, אך זו רק הערכה, ניחוש. הלוואי שיחסו לישראל של נשיא ארה"ב הבא, דונלד טראמפ בכהונתו השנייה - יהיה כפי שהיה כלפי ישראל בכהונתו הראשונה. ונתניהו? הרי איני מבחין בשום אישיות ישראלית היודעת לדבר - ולהידבר - עם בת הברית הגדולה, כפי שעשה נתניהו זה בשנות כהונתו.
כמו-כן, למרות שניצח על מהלכי המלחמה, הוכיח נתניהו כי הוא מסוגל לוותר ולציית לרצונותיה של ארה"ב. אכן, אין ספק כי יש להעניק את מלוא ההערכה לחלקה החיוני בהשגת הסדר-החילופין עם ישראל וחמאס. המסקנה: ראוי כי ישנם זמנים שבהם תנהג התקשורת לא בהקצנה כפי שנהגה בנתניהו, אלא במידת איפוק, בלא לוותר על ביטויים ביקורתיים כלפיו. אלה הם ימים שבהם משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בהגנה על המדינה מתאבלות. אנו שותפים לאבל של המשפחות השכולות. עתה מתחילה תקופתה של "ישראל אחרת", הראויה לשיקום ולא רק בתחום הביטחון.