מאז אפריל התנגדתי בתוקף למתווה של עסקת חטופים בשלבים משום שזה הרע מכל העולמות. בשלב הראשון של העסקה היו משוחררים רק כ-20 חטופים חיים, אבל חמאס היה מקבל את כל רצונו מיד ולכן היה אז סיכוי אפסי שחמאס יקיים את השלב השני של העסקה וישחרר את שאר החטופים.
אבל באפריל, כוחות חמאס עדיין שלטו במעבר רפיח ובציר פילדלפי, אלפי מחבלי חמאס שמאז חוסלו על-ידי צה"ל, עדיין היו בחיים, ויחיא סינוואר ומוחמד דף עדיין הנהיגו את חמאס. גם חיזבאללה היה אז במצב אחר לגמרי - כוח רדואן היה פרוס לאורך הגבול עם ישראל, אלפי לוחמי חיזבאללה שמאז נהרגו או הפכו עיוורים וקטועי אצבעות וידיים היו עדיין בריאים ושלמים, חסן נסראללה טרם חוסל וכך גם כל בכירי חיזבאללה האחרים שמאז הועזבו מהעולם. בסוריה, כל אמצעי הלחימה והמתקנים האסטרטגיים של הצבא הסורי טרם הושמדו. באירן, מערך ההגנה האווירית עוד לא ספג פגיעה אנושה וההשפעה האירנית במרחב הייתה חזקה מאי פעם.
מאז אפריל, כוח חמאס נשחק, הנהגתו חוסלה ובעלי בריתו נפגעו קשות (ובייחוד חיזבאללה שהתנער מהקשר שיצר מאז תחילת המלחמה בין הלוחמה בצפון לבין הלוחמה ברצועה ושהגיע להסכם הפסקת אש עם ישראל למרות שצה"ל המשיך להילחם בעזה), לפיכך, הסיכוי שחמאס יעמוד עתה בתנאי השלב השני של העסקה הוא עדיין נמוך אבל כבר לא אפסי.
מכיוון שאנחנו עומדים בפני תבוסה אסטרטגית ומאחר שכבר אין שום תוחלת בהמשך המלחמה, צריך להפסיקה ולהחזיר את החטופים, מהלך שיש בו ערך עצום מבחינה חברתית. עם זאת, ראש הממשלה היה צריך לנצל את התנאים המשתנים במלחמה ובזירה הבינלאומית כדי לקדם, באופן פומבי, עסקה בשלב אחד שבה כל החטופים, החיים והמתים, יוחזרו מיד, ובתמורה ישראל תצהיר על סיום פורמלי של המלחמה. למרבה הצער, נתניהו החליט לדבוק בעסקה בשלבים, ולכן לא מן הנמנע שהחטופים שאמורים להשתחרר בשלב השני, יישארו עוד חודשים רבים בידי חמאס.