דבר אחד שעדיין לא מחלחל, לדעתי, זה ה"למה". למה הציונות הדתית ועוצמה יהודית רוצות כל כך להמשיך במלחמה, למה חברי המפלגות מתנגדים לעסקה, למה חגי ועמית סגל בהתקף התבכיינות עד כדי מרד בדף המסרים של נתניהו? זה לא בגלל שהביטחון הלאומי מדאיג אותם. זה לא בגלל שהם חוששים מה׳קונספציה׳. היה להם נוח מאוד עם חמאס עד 7.10, הרי.
מה שמניע אותם, שמדאיג אותם, שמחייב שחרור של עצירים מנהליים יהודים כתמורה לעסקה (וזה עדיין לא מספיק), שמצריך עוד ועוד מרידות דה לה שמטע בממשלה - זו ההכרה בכך שעסקה מלאה, שנמשכת מעבר לשלב א׳ ומביאה את כל החטופים הביתה ולא רק את חלקם - תחייב סיום של החלומות שלהם על מצב תמידי של סכסוך מזוין שאין לו סוף, ומאפשר בתורו הן את התמשכות שלטון הימין (שסלע קיומו הוא הפחד והשנאה בין העמים) והן את המשך התרחבות ההתנחלויות וההתקדמות לקראת סיפוח עתידי של הגדה המערבית לישראל.
כמו שהבטיח אורוול ב-1984, את המלחמה אין לנצח. המלחמה היא כלי בידי המעמד השליט כנגד שאר העם ותכליתה לשרת את האינטרס שלו. במקרה הזה: אם יש מלחמה, אין בחירות. ואם אין בחירות, כל האמור לעיל ממשיך להתממש. ולנתניהו, כידוע, זה סידור די נוח לפי שעה.