היום התגלו פניה היפים של ישראל, בלי הבדל דת גזע ומין. הכל התמקדו במראה שלוש החטופות הראשונות החוזרות מן הגיהנום. הכל באהבה, בהתרגשות, בחיבוק אין קץ ובתקווה שהסכם השחרור יחזיק מעמד על לסיומו המלא. עוד הדרך רבה, אך יש יסוד לקוות שלמרות כל הקשיים ההסכם הזה יגיע לסיומו על הצד הפחות רע שאפשר. זה יום של שמחה גדולה אבל אי-אפשר להתעלם גם מן העצב והחרדה שכבר באו לביטויים ב-471 הימים. אז בחיבה וברגישות ובאווירת שותפות יש לא רק צורך, אלא גם רצון להושיט יד ולהוביל את הנפגעים עד למקום הגבוה ביותר אליו אפשר לעלות מן התופת. ודווקא ביום הזה עולים זכרונות רחוקים בזמן ובמקום מאתר נשכח שנקרא בצרפתית דיאן ביאן פו. זה היה המבצר האחרון של צרפת על אדמת ויטנאם ובנפילתו המיט על צרפת האמפריאליסטית את המוות המדיני. וכאן נבט העניין האסטרטגי. איתמר בן-גביר פרש בפזיזות מהממשלה. כתוצאה מכך, 48 שעות אחרי שהגיש לבנימין נתניהו את מכתב ההתפטרות הוא ייכנס לתוקף ואין דרך חזרה. על המשמעות הפוליטית של המהלך הרבו לכתוב. אבל אירע דבר מה דרמטי ביותר: הדמוקרטיה כבשה את הבסטיליה, רוח החרות כבשה את המשטרה, הקלגסים של בן-גביר ימשיכו מין הסתם לפעול בשורותיה, יכו ויתעמרו בשוחרי החופש אבל עוצמת הקלגסות תלך ותפחת. לא שאבי דיכטר פטור מהאסון הנורא שהורידה המהפכה המשפטית על ישראל, אך בכל זאת דיכטר אינו בן-גביר. המשטרה החדשה נראית כמו דיאן ביאן פו, הבסטיליה נפלה. הקרב על אופיה של הדמוקרטיה הישראלית בתחום הלוחמה האלימה המסוכנת, המרתיעה, גרם לכך שהאלימות המשטרתית תאבד מעוצמתה. אובדן המשטרה לבן-גביר, משמש נצחון מזהיר לכוחות המחאה. הידד. בנקודה זו ראוי לערוך חשבון עובר ושב של מלחמת בני האור בבני החושך מפני שהיא מתנהלת לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית. וזה חשבון הנפש שלי: - העורב השחור יריב לוין חומק מלממש את הוראת בג"ץ ולבחור נשיא לבית המשפט העליון - טרם נצחנו במאבק הזה, אבל ברור לגמרי שבלמנו את העורב השחור. אין זאת אומרת שנצליח לעד. המערכה עוד ארוכה, אבל גם אין ספק שהוא לא הצליח להעביר את שיטת הסניוריטי מן העולם, אנחנו עומדים עדיין במקום בו הוא תקף אותנו. - האקדמיה הישראלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועד להרווארד בבוסטון התבססה בפועל על מה שקיבלנו בירושה מהתנאים והאמוראים - פתיחות הוויכוח. כיום כל העולם הדמוקרטי יודע שעדיפה שיטת הוויכוח והמחלוקת על פני הלימוד והשינון הישיר. החוק שנועד לאלץ את האוניברסיטאות לכפוף את חרותן לתקציב הממשלה לא עבר עדיין, המזער שאנחנו יכולים לסכם לעצמנו, שלפחות בלמנו אותו אם לא יותר. - חוק גיוס החרדים נתקל בקשיים רבים במהלך של בני החושך להשיג פטור החרדים. ניצחנו? לא. עדיין לא. בלמנו עד כה? כן. צא ולמד שהדרך להגנת הדמוקרטיה ארוכה וקשה ואין ביטחון שתצלח אבל בבואנו לעשות חשבון ביניים, אנחנו מוצאים את מחנה הדמוקרטיה נע בין בלימת הרשע לבין התגברות עליו בנקודות מסוימות. אם לא תיפול רוחנו ונמצא בנו את הכוחות להמשיך, יש סיכוי רב שזדון הממשלה לא יראה אור. ממילא הוא חושך.