מלחמת חרבות ברזל הביאה עימה גיוס נרחב של אנשי מילואים שיצר מצב בו משפחות מגויסות רבות נשארו בעורף. הציבור נרתם במהירות להגיש עזרה נרחבת ומעמיקה למשפחות המילואים שנתנו המון למדינה. רבים התגייסו לעזור בתחומים שונים - החל מהכנת סירי אוכל ועד בייביסיטרים לילדים, ניקיון הבית, קיפול כביסה ועוד.
רובנו מכירים את הסיפורים על ילדים קטנים שמחכים לאבא שיחזור מהמילואים, אבל מה קורה כשבבית יש נער או נערה מתבגרים? גיל ההתבגרות הוא מסע לא פשוט גם בלי להוסיף לו הורה מגויס, אחריות חדשה ודאגות שלא תמיד יש להן מקום בשיח הציבורי והחברתי.
בשנה האחרונה גויסו למילואים כ 54,000 איש מעל גיל 40 מתוך 295,000 חיילי המילואים. במדגם שנעשה על גדוד המילואים 9307 בו מגויסים כ-500 חיילים מתוכם 81 מעל גיל 40, נמצא כי 79 מילדי המילואימניקים הם בבני 16 ומעלה ומהווים 20% מכלל ילדי המילואים בגדוד. אם תופעה של משפחות צעירות עם הורה מגויס רווחת שנים ורק התגברה בשנה האחרונה אזי תופעה של משפחות מבוגרות עם הורה מגויס שכיחה פחות. ולמרות זאת היא קיימת יותר ויותר במלחמה האחרונה. בשל צורך בכח רב של לוחמים ובידע מקצועי שיש לאנשים עם ניסיון רב שנים, עלה באופן ניכר מספר משרתי המילואים בגילאים מבוגרים יותר.
בתור נערה בת 21 שאביה כמו רבים אחרים התגייס למילואים ב-7.10, הייתי רוצה להעלות לשיח הציבורי את הקשיים של ילדי מילואים בבני תיכון ומעלה.
ראשית, רמת הידע וההבנה של נערים מתבגרים גבוהה בצורה משמעותית מזו של ילדים קטנים, במיוחד היום, בעידן המדיה בו כל נער יכול לפתוח אתרים ורשתות חברתיות ולדעת בדיוק מה מתרחש, דבר המחדד את ההבנה שלו את משמעות הסכנה בה אביו נמצא וכתוצאה מכך מגביר את הדאגה וסף החרדה בו הוא נמצא. נער מתבגר מתמודד גם ככה עם תחושות רגשיות לא מאוזנות. כשאביו במילואים, אם הוא בשירות לוחם, הוא מסתובב עם תחושת פחד תמידית לגורל אביו וכתוצאה מכך פנוי פחות ללימודים או לחברה.
שנית, נער מתבגר נמצא כבר בעמדה בה הוא יכול לעזור להוריו. כאשר אבא מתגייס לטווח ארוך ובמהירות, מוצא את עצמו המתבגר כגורם עזרה משמעותי הרבה יותר בבית ואף כמי שעוזר רגשית להוריו ואחיו במצב בו כל הבסיס הביתי מתערער. מציאות חדשה זו משנה לעיתים את האיזון בבית ושמה את המתבגר בעמדה חדשה, לא מוגדרת בהכרח, שבה הוא עדיין הילד של הוריו הנתמך בהם מחד-גיסא, ומאידך-גיסא תומך וגורם עזר משמעותי.
כמו-כן, אם בקרב ילדים צעירים קיימת הכרה והערכה מצד החברה, מוסדות הלימוד ומוסדות הממשלה. אצל מתבגרים העניין הוא שונה. מכיוון שהשכיחות של נער מתבגר להורה במילואים היא יחסית נמוכה, העניין פחות מדובר בקרב חבריו וככל הנראה גם במוסד בו הוא לומד. יתר על כן, גם במענקים והטבות הניתנים למשרתי מילואים ומשפחותיהם, ילדים בבני 16+ מוכרים ומוטבים פחות, אם זה במענקים הניתנים להורים על ילדים עד גיל 14 וטיפולים רגשיים הניתנים עד גיל 14 (אתר המילואים) ואם זה בהטבות המותאמות לגילאים צעירים כמו הופעות או מקומות בילוי לילדים.
כמי שחוותה תופעות אלו בשנה האחרונה, אני חושבת כי נכון ואף נצרך להעלות את הקושי של ילדי המילואים בני 16+ למודעות הציבורית וכן לתת להם מענים פרקטיים כגון הגדלת הגיל הרשאי למענק ולטיפול וכן נתינת הטבות המותאמות לילדים בגילאים אלו כמו הופעות מותאמות גיל ועוד. בנוסף, הייתי ממליצה למשרד החינוך לאפשר מתן הקלות או עזרה אחרת לתלמידי תיכון שאביהם מגויס וכמו-כן למוסדות תיכוניים לתת מענה רגשי ולימודי כי כמו שציינתי, ילדים אלו מוצפים מאוד ופנויים פחות ללימודים. וגם אנחנו כחברה מוזמנים לראות אותם, לחזק ולתמוך.