לגיטימי לשמוח בשחרור החטופים והחטופות, להתרגש, לנגב דמעה ולברך בשם ובמלכות "מתיר אסורים". לגיטימי להתנגד לשחרר מאות מחבלים-רוצחים שטבחו ביהודיות וביהודים ללא רחם ולהתפלל בכוונה עליונה: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד גלותם". אלה הם חיינו.
לגיטימי לכסוס ציפורניים מהתרגשות, להחזיק את הלב שלא יתפוצץ מגעגוע, לנגב דמעות של אושר, למלמל: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לגיטימי להביע דאגה, חרדה וחשש שמא החטופים והנטבחים הבאים אינם יודעים כי נגזר גורלם ברגעי מימוש הסכם זה. אלה הם חיינו.
לגיטימי לתבוע בקול גדול, הכל, עכשיו, את כולם, בכל מחיר, עכשיו, עכשיו, עכשיו, להניף כרזות ברחובה של עיר, לחסום כביש, להתגולל על נבחר ציבור ולדרוש את היקר מכל הנמצא במנהרות אנשי התועבה. לגיטימי להתנגד להסכם המשחרר מחבלים ורוצחים, הסכם המוכיח שוב ושוב כי ניתן להכניע את היהודים בחטיפות נוספות, להפסיד בקרב ולנצח במערכה הכוללת. אלה הם חיינו.
לגיטימי להתרכז רק בשחרור החטופים האהובים ולהתעלם מתחושות הניצחון של אנשי התועבה, מקבלות הפנים למחבלים, מחלוקת מיני המתיקה, מנאומי השטנה מהפחת הרוח באש השנאה עד להשמדת היהודים. לגיטימי לזעוק, לכעוס, לרטון לבוז לתמונות "הניצחון" של החפים והמחפים על פשע בעיי החרבות של עיר השטן בעזה, לכאוב את האובדן הנורא ולמלא את שק הדמעות לאובדן שיבוא. אלה הם חיינו.
לגיטימי להאשים את ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ממשלת ישראל, צה"ל, בהפקרה מאז טבח שבת שמחת תורה, ולאורך השנה וחצי האחרונים. לגיטימי לחבק ולחזק את ראש הממשלה העומד חשוף ובודד בצריח ההנהגה הלאומית, את שר הביטחון והרמטכ"ל אשר יומם אינו יום ולילה אינו לילה, לעטוף באהבה את אריות האומה, גיבורי ישראל, לחזק ולאומם את רוח הגבורה. אלה הם חיינו.
לגיטימי, גם אם מלכתחילה נראה כלא לגיטימי, אלה הם חיי האומה המדממת, המתייסרת, הכואבת, המחבקת, העוטפת, המבקשת חיים, הכמהה לאוויר, המרחיבה את סמפונות הריאה של האומה המשתנקת. לגיטימי לנגב דמעת התרגשות עם בואן של רומי, אמילי ודורון ולקפוץ אגרוף מול שחרור הרוצחים, האנסים, הטובחים, מתכנני החטיפות והטבח הבא. לגיטימי, כי אלה הם חיינו בשכונה הנוראה, בשכונה בה יהודים הם מטרות ניידות ונייחות לרצח, להשמדה, לשנאת-עד, לאונס, לחילול כבוד האדם, לביזה, לחרפת אדם.
עם שלם מביט בתימהון במחבלים חמושים בעזה עטופים באהבה המחפים על פשע, המלווים את החטופות אל החופש, עם שלם נושך שפתיו, קופץ אגרופו, מסדיר נשימתו, שנה וחצי אחרי וארגון הטרור המובס מנסה בכל מאודו לייצר תמונת ניצחון. מעולם לא נראתה תבוסת ארגון טרור כל כך גדולה, כשמחת עניים.
עם שלם בעד ונגד, עם שלם מנגב דמעות של אושר ותוגה, תקווה וייאוש, עם שלם מתייפח אל מול השבים, אל מול שנותרו צעירים לנצח, אל מול המחיר הנורא של טבח שבת שמחת תורה, אל מול הניצחונות מול החמאס, החיזבאללה, סוריה, אירן, תימן, עירק, יהודה ושומרון. אומה שלימה הצטמררה אל מול החטופות ואל מול המחפים על פשע הרוקדים עם מחבלי החמאס, כי אלה הם חיינו, אנחנו מנצחים וננצח, עם הנצח אינו מתיירא מדרך הייסורים הארוכה.