במהלך כהונתו הראשונה, דונלד טראמפ השיג במזרח התיכון משהו שמעטים מהנשיאים לפניו הצליחו להשיג: הסכמי אברהם. הוא גם העביר את השגרירות האמריקנית בישראל לירושלים, מהלך שנשיאים קודמים הבטיחו לבצע אך נמנעו ממנו. אך הוא לא - וגם את זה חשוב להדגיש - עצר את המרוץ של אירן לפצצה גרעינית. כמו-כן, הוא לא קידם פתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני.
לנשיאים יש אינסטינקטים, מדיניות והזדמנויות. שבועיים לפני השבעתו, כאשר אנו בוחנים את השפעת כהונתו השנייה האפשרית של טראמפ על ישראל והאזור, במונחים של התרחישים הטובים והגרועים ביותר, עלינו לקחת את שלושת הגורמים הללו בחשבון. כמו-כן, יש לזכור שהמונחים "הטוב ביותר" ו"הגרוע ביותר" טעונים במשמעות אידיאולוגית ופרשנית. לדוגמה, אם טראמפ יעודד את ישראל לספח מחצית מיהודה ושומרון - הגדה המערבית - האם מדובר בתרחיש הטוב ביותר, הגרוע ביותר, או אולי משהו באמצע? ואם טראמפ יחתום על הסכם גרעין עם אירן, האם זהו תרחיש הטוב ביותר (כי נמנעה מלחמה) או הגרוע ביותר (כי אמון בהסכמים עם אירן הוא תעתוע)?
נתחיל עם אינסטינקטים. טראמפ אוהב להיות אהוב, והישראלים - באופן כללי - אוהבים אותו כנשיא ומעריכים את תמיכתו. במהלך מערכת הבחירות, הם היו מהקבוצות היחידות בעולם שהעדפתם אותו על פני יריבו הדמוקרטי הייתה ברורה. טראמפ הוא גם אגוצנטרי, ללא מחויבות אמיתית לאף אחד מלבד לעצמו. הוא מעריץ כוח, ולמזלה של ישראל, אחרי שנה של מלחמה המדינה נראית חזקה ובעלת יכולות. הוא מעריץ מנצחים, ואמנם ישראל עדיין לא מנצחת, אבל סיכוייה למשהו שאפשר להגדיר כניצחון נראים משופרים. הוא נוטה לפעול בנועזות, וחלק מהישראלים מוכנים לממש רעיונות נועזים, ואולי אפילו מטורפים.
ומה עם מדיניות? טראמפ אינו רוצה שאמריקה תהיה "השוטר העולמי". הוא אינו רוצה להשקיע משאבים במדינות או באזורים אחרים. זה עלול להיות בעייתי לישראל, שתיאלץ לשכנע שהיא ראויה להיות חריגה במשטר שחותר למדיניות כזאת. האם ישראל יכולה להציג טיעון משכנע? בהחלט. ישראל - בניגוד לאירופה - אינה לוקחת כספים מארצות הברית מבלי להשקיע בעצמה משאבים ניכרים בבניית כוח צבאי. היא משקיעה כסף וכוח אדם כדי לבצר את עצמה. והיא לעולם לא מבקשת שיבואו לכאן חיילים אמריקנים. מדיניותה תואמת, לפחות חלקית, את מה שטראמפ מעדיף לשמוע: עזרו לנו במשאבים, פרשו מעלינו מטריה פוליטית, ואנחנו נשלים את המשימה.
תרחיש הטוב ביותר עבור ישראל עשוי להיות השגת שני היעדים הללו: שארצות הברית תספק לישראל ציוד ותחמושת שהממשלים הקודמים הגבילו, ותתעלם מתלונות של ארגונים בינלאומיים ופעילים הומניטריים שמנסים לרסן את ישראל. דמיינו - באופטימיות או בחרדה - מה ישראל תוכל לעשות באירן אם חיל-האוויר שלה יצויד במפציצים אסטרטגיים. דמיינו - באופטימיות או בחרדה - מה ישראל תוכל לעשות בעזה אם הקריאות החוזרות ל"צעדים הומניטריים" יפסיקו להיות משמעותיות.