זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. לא, אין הכוונה להסכם והמתווה שהוביל ראש הממשלה שהשיב את החטופות רומי, אמילי ודורון, אחר 471 ימי עינויים וייסורים. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. לא, אין הכוונה להפרכת עלילת הדם הנוראית בהם האשימו פוליטיקאים ותועמלנים, סוכני כאוס את ראש הממשלה ברצונו העז להשיב את החטופים בארונות קבורה. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. לא, אין הכוונה לייחוס השבת החטופות לכל העולם חוץ מאדם, איש אחד. בזכות נשיאי ארה"ב, בזכות הפרגמטיים בארגוני הטרור, בזכות מממני הטרור בקטר, בזכות כולם חוץ מאדם אחד, שהוא במקרה ראש ממשלת ישראל. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. המחיר הנורא של הסכם השבת החטופות והחטופים, של אלו אשר מאז טבח שבת שמחת תורה זעקו בכיכרות, בבמות, בתקשורת "עכשיו, בכל מחיר, הכל. עכשיו" ופתאום גילו להפתעתם שהמחיר הוא נורא ואיום. אותם אלה שתבעו בתקשורת מופקרת "תמורת הכל" והשתיקו כל מי שניסה להזהיר מפני המחיר הנורא על כל משמעויותיו. אותם אלה שישבו באולפנים, מתהדרים בדרגות עבר, בתפקידים ציבוריים בעבר והסבירו מדוע "מר הפקרה" מוביל למלחמה, שולח חיילים למות בקרבות "למען הישרדותו הפוליטית", הדהדו עלילת דם מרושעת, פושעת. אותם אלה אשר ניצלו בציניות נוראה את יגונם, אסונם, כאבם של חלק מהורי החטופים שנחטפו על-ידי פוליטיקאים ציניים ומתנגדי הממשלה, אשר עשו בהם שימוש ציני, אכזרי ומרושע שהרחיק את השבת ילדיהם והעניק רוח גבית לארגון הטרור. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. הם גילו לפתע את המחיר, המחיר הנורא, מאות רוצחים נתעבים, אנסים, שוחטים, שורפים, שונאי יהודים השבים לבתיהם, בידיהם אות ניצחון ובמוחם מזימות מוות. שבים לביתם בירושלים, לביתם במרחק כדור מכפר סבא, במרחק סכין מנתניה, במרחק רימון מראש העין, במרחק הסתערות על עפולה, שבים למפקדות הטרור בארץ ובעולם להכין את תוכנית ההשמדה השטנית הבאה. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות, בליווי קול דרמטי, מאנפף, הרמת גבה, נשימה עמוקה, עיני קדוש מעונה ומתייסר, דיווחו כי לא דובוני אכפת לי משוחררים במתווה כי אם ארכי מחבלים, רוצחים נתעבים, מחוללי הטבח הבא והפיגועים שיגבו חיי יהודים. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. בעיקר בגלל ההשתקה הנוראה, סתימת הפיות לדעה האחרת, שלילת זכות היסוד לחופש הביטוי, ההבנה כי אין לאפשר שיח בין הלב לראש, בין השכל לרגש. המונופוליסטים והממונים מטעם עצמם על הרגש, תקפו בזעם קדוש ובחרון אף מטריד את היהודים שהתנגדו למחיר מתווה שחרור החטופות ופרסמו הודעות נרגשות ואוהבות עם שחרור החטופות. המשך ההשתקה הפראית של סהרורי שונאי ממשלת ישראל ואוהבי מדינת ישראל על תנאי, קומיסרי הרגש. זו הייתה ללא ספק אם כל ההפתעות. לו רק היה ניתן לקיים דיון ציבורי, אמיתי, נוקב, כואב, על המחיר הלאומי מול המחיר הפרטי, על אופן הפעילות לשחרור החטופות והחטופים, על תרומת אופיין של חלק מהמחאות אשר הרחיקו שחרור חטופים ופגעו אנושות בכושר העמידה הישראלי. לו רק השכילו לשמוע, להקשיב, להרהר, הם לא היו מופתעים. זוהי קריאת השכמה לבטוחים תמיד בצדקת דרכם, ליודעים הכל, למדברים בסימני קריאה, לסוכרי פיות המעזים לחשוב אחרת מהם, למשתיקים.