ישנה אמירה נדושה בימי מלחמה שכולם מכירים - "שקט יורים". על-פי תפיסה זו בזמן מלחמה יש להתאחד, להשאיר את המחלוקות בצד, להתרכז בניצחון ולהפנים כי יבוא עת עשיית חשבון עם מי שבמחדליו הביא לתוצאות הקשות של המלחמה.
אמירה זו (שלא תמיד תקפה בימי מלחמה) תקפה מאוד בשינוי נוסח דווקא בימים אלו. בימים אלו ההיגד צריך להיות: שקט שמחים.
כאשר אנו רואים את חיילות צה"ל שבות הביתה על רגליהן משבי חמאס כשהן מרימות ראש בגאווה על הבמה שארגנו הרוצחים מחמאס זה הזמן לשמוח. כן, נכון, מראות של מאות אם לא אלפי חמושי חמאס (אלו שהוכרעו והושמדו בהבל פה כבר לפני חודשים רבים) שולטים ברחובות עזה מטריפות את הדעת וממש מגרות את הדעת להשתלח בדרג המדיני הישראלי שהביאנו עד הלום.
המשימה הקדושה של השבת כל החטופים הביתה טרם הושלמה וביקורת מוצדקת על הממשלה והצבא לא תורמת להחזרתם (בניגוד למצב בימי מלחמה שביקורת יכולה להיות בונה ולתרום לניצחון. רצוי להסתפק בשלב זה בשמחה. לשמוח שקרין, לירי, דניאלה ונעמה שבו הביתה על רגליהן.
הזמן לבקר ולמחות על מדיניות הממשלה ערב ה-7.10 ולאחריו יבוא בהקדם. כרגע נתאחד כולנו ונקוה שיתר 94 החטופים ישובו הביתה ויתאחדו עם משפחותיהם.
על המחדל הנורא של שמחת תורה עוד נבוא בחשבון אבל היום ומחר נשוש ונשמח מהשיבה הביתה תוך כדי שילוב אצבעות בתקווה לראות את כולם כאן. אז בבקשה: שקט חוזרים ושקט שמחים.