שיטת הסניוריטי הכתה אמש ביריב לוין. הוא נפל שדוד אך לא סתם שדוד ולא בנקודות, אלא בנוק-אאוט. בחיוך אפשר לומר כי אפילו בנוקאאוט כפול. המטרה הראשית של המהפכה השיפוטית הייתה לפגוע בראש ובראשונה בסמל של הסניוריטי. מבחינת לוין זה רק עניין סמלי ולא חשוב, אבל מה שחשוב מבחינת שומרי החוק הוא שבהמשך הדרך נאלץ לוין לראות את סוכתו נופלת. התברר אתמול כי בסיומו של מהלך ארוך זכתה תנועת המחאה להישג רב ממדים בכך שהסניוריטי לא בוטל. מי שלא מתעניין בנושא יכול לומר "אז מה?" אבל מי שמבין את המשמעות הנוראה של ביטול שיטת הסניוריטי מבין היטב שהדרך אומנם ארוכה אבל אפשרית. הנצחון הראשון היה כאשר איתמר בן-גביר עשה את שגיאתו הגדולה והתפטר. אז החזקנו בתנועת המחאה אצבעות וקיווינו שלא יחזור בו ב-48 השעות הקרובות. הוא לא חזר בו - ואנחנו חגגנו. מה הייתה המשמעות? עצם העובדה שבן-גביר לא ישב עוד במשרד המשטרה גרמה ללא ספק לירידת מורל בקרב שוטריו התוקפניים. לפתע פתאום אין יותר עידוד מהבוס הגדול. התוצאה היא שכאשר נצא לקפלן נפגוש אומנם שוטרים אלימים אבל פחות. נחזור הביתה עם פחות סימני מלקות. גם אם ימנה בנימין נתניהו שר שאינו ראוי להיות שר משטרה, הוא יהיה פחות גרוע מבן-גביר. גם זו לטובה. בסיומו של יום מצאנו את עצמינו במצב בו זכינו לשיעור כזה של נקודות שאנו יכולים לקבוע בביטחון: שיטת הסניוריטי חיה וקיימת ונושמת ואין היא קרובה לפרידתה מין העולם. תמוה ששני מהלכים אלה אינם מעוררים תחושה שאין יכול לקול החרות, שקול המיואשים יכול לעצור עתה ולשמוח. אנו במצב מעולה, אבל השאננות היא מן השטן וחייבים לחשוב בעצמינו לאן הלאה. בסיומו של יום אפשר לומר שהיו לתנועת המחאה שני נצחונות כה גדולים שאי אפשר כלל להבין מי מערער על כך. אפילו היות המפגין דכאוני, אין סיבה בעולם שלא יעלה על שפתיו שחוק כי מצבה של המחאה הולך ומתחזק. הפחד עובר אל מחנהו של נתניהו. ראוי איפה לעשות חישוב מלאי. נתניהו יודע שהוא מצוי עכשיו בנסיגה כמותית, אישית ופסיכולוגית. כפי שקורה במקרים האלה, כל הקרנפים אשר נשבעו בשמו ולמענו ולטובתו החלו מתפזרים: לפי סקר 12 אמש, שיעור חברי הכנסת של הליכוד אשר דורשים את התפטרותו עלה לגובה שאיש לא יכול היה לשער לפני חודש. שיעור האנשים הדורשים ממנו ועדת חקירה ממלכתית ולא רק ועדת צעצוע הולך וגובר. הדרך היחידה לנצח היא להחדיר לתודעה שההפגנות מועילות גם מועילות, אולי אפילו אנו עצמינו הפוקדים את קפלן מדי שבוע, לא מבינים עד כמה הצלחנו במשימותינו והיד מורמת. יש סיכוי רב שהממשלה תיפול עוד בטרם ימלאו ימיה, לא רק בגלל הלוך הרוח הציבורי אלא מפני שבפועל היא תתקשה מאוד להעביר בכנסת את חוק השתמטות החרדים. בימים שמחים עצובים אלה עם שמחת השחרור של ארבע החטופות ועם הצער המייבב על גורל מי שנשארו מאחור אפשר לומר כי הידיעה על כשלונו של יריב לוין ממתיקה במשהו את העצב הכבד שמלווה את המדינה.