בכורה של סרט הדוקו על אוסף האומנות הישראלית של קבוצת הפניקס

אירוע השקת הסרט של אוסף האמנות של הפניקס (קבוצת השקעות, ביטוח ופיננסים מובילה בישראל) היה מדהים כמו שרק רן רהב יודע להפיק. מזנון עשיר וטעים מבית מטבחה של השפית רותי ברודו. לצערי, נושא האירוע, הסרט עצמו, היה בעיתוי פחות טוב. הסרט הוקרן עכשיו במוזאון ת"א כשיתוף פעולה בין המוזאון ואוסף הפניקס. הוא בא לסכם את התערוכה שהייתה במוזאון רמת גן כשנה לאחר תומה. סרט כזה אמור היה ללוות את התערוכה בהתרחשותה וכך זה נעשה ברוב התערוכות בעולם. נכון, הייתה (ועדיין יש) מלחמה והתערוכה הורדה למשך חודש וחזרה למוזאון. כאמור, התערוכה כבר לא קיימת, אך לא ניתנה בסרט גם הזדמנות לחוות לדקות או לשניות את היצירות עצמן עליהן מדובר. וחבל. אין ספק שהאנשים הנכונים והראויים נבחרו לדבר על האוסף ועל האמנים, ביניהם, כמובן, יוסי חכמי מייסד האוסף ומנכ"ל הפניקס בעבר, מבקר האמנות גדעון עפרת וציירים בעצמם. בפתח דבריו, אייל בן סימון, מנכ"ל הפניקס, היטיב לשייך את האמנות למצבנו: " האמנות היא תקווה, מסע, חיבור וצעקה לשינוי כללי בדרכינו. היא מאתגרת את הניהול הכושל של המדינה. אמנות היא המצפן המוסרי של ההנהגה. האחריות לשינוי מוטלת על החברה כולה. הפניקס תומכת באמנים צעירים ובכך היא מהווה גשר בין הדורות ונוסכת רוח של שוויון חברתי". דלית מתתיהו, מנהלת מוזאון ת"א, מקום בו נערך האירוע, משבחת את מנכ"ל הפניקס על יוזמות הרכישה שלו: מכיוון שהמדינה לא תומכת באומנים (בניגוד לנעשה בארצות אחרות, מ.מ) אומנים נשארו עניים בחייהם. פתאום היה מי שהתעניין בהם וקנה אותם. ארדון, שכיום הוא אחד מהציירים היקרים ביותר, אמר אז שלא זוכרים אותו בכלל. כך גם התלונן מרסל ינקו, שהיה מהאבות המייסדים של תנועת "דאדא" העולמית.