ב-8 בדצמבר 1949 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 302 לכינונה של סוכנות הסעד והתעסוקה (UNRWA) לפליטי פלשתין (Palestine refugees). ההחלטה התקבלה ללא התנגדות, בתמיכת ישראל ומדינות ערב כאשר רק הגוש הסובייטי ודרום אפריקה נמנעו. ברבות הימים הלכה והתקבעה בישראל התובנה כי ייסודה של סוכנות של האו"ם שכל מעייניה מכוונים לטפל באופן בלעדי וממוקד בפליטי 1948, בהפרדה, בכוונת מכוון מסוכנות האו"ם לפליטים (UNHCR), נועדה למעשה להנציח את בעיית הפליטים כשוט דיפלומטי נגד ישראל, ובמקביל לשרת את העניין הפלשתיני באמצעות שימור "זכות השיבה" כארגומנט לגיטימי ונוכח. כחלוף 75 שנה, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", ומשהתחוור כי פלשתינים שהועסקו ברצועת עזה על-ידי אונרא השתייכו גם למנגנוני חמאס והשתתפו בטבח 7 באוקטובר 2023, קיבלה הכנסת (ב-28 אוקטובר 2024) את ה"חוק להפסקת פעילות אונרא בשטח מדינת ישראל, התשפ"ה 2024", לפיו אונרא "לא תפעיל כל נציגות, לא תספק כל שירות ולא תקיים כל פעילות במישרין או בעקיפין, בשטחה הריבוני של מדינת ישראל". (הצעת חוק נוספת שאושרה על-ידי הכנסת אוסרת על רשויות המדינה לקיים כל מגע עם אונרא). מזכ"ל האו"ם ובכירי אונרא מיהרו לגנות את החקיקה הישראלית בהקשר לארגון והגדירו את המהלכים כבלתי לגיטימיים. לגרסתם, החקיקה החדשה מפרה את סעיף 105 של מגילת האו"ם, את האמנה בדבר ההרשאות והחסינות של האו"ם, ואת החלטת מועצת הביטחון 2730 ממאי 2024, המחייבת גם הבטחת הגנה על צוות הומניטריים של האו"ם. יתר על כן, לעובדה כי ישראל חתומה על אמנת הפליטים של האו"ם נודעת משמעות גם בהתייחס לפעילות אונרא. מכל מקום, ההבנה אשר חלחלה לארגון הבינלאומי הייתה כי היישום המחמיר ביותר של החוקים הישראלים החדשים ישתקף במזרח ירושלים, אולם ההשלכות המהותיות ביותר יהיה ברצועת עזה, שם תוסר החסות הבינלאומית בהתייחס להעברת הסיוע ההומניטרי לתושבים. כך או אחרת, עם כניסתן לתוקף של הוראות "חוקי אונרא", הלכה למעשה, לפני סוף חודש ינואר 2025, מסתמן כי האו"ם טרם נערך למציאת חלופה מוסדית ראויה אשר תוכל ליטול לידיה את המשימות שהיו במגרשו של ארגון אונרא, כך שייתכן כבר בטווח הזמן המיידי, סוג של ואקום בשטח, הן בהתייחס למישור הבריאות, והן בכל הכרוך בתחומי החינוך והרווחה של הפליטים הפלשתינים. על-רקע זה, גוברים הקולות במרכז האו"ם ובסביבתו של המזכ"ל אנטוניו גוטרש, הקוראים לנקיטת מהלכים ארגוניים דחופים, כאלו שיאפשרו מעבריות בלוח זמנים קצר ככל הניתן, של סמכויות אונרא לידי ארגונים בינלאומיים ייעודיים אחרים. במסגרת זו בולטת ההצבעה על סוכנות הפליטים של האו"ם UNHCR כחלופה העיקרית, לצד ארגוני סיוע נוספים כמו UNDP (סוכנות האו"ם לפיתוח והדברת העוני) ו-WHO (ארגון הבריאות העולמי), כגופים מקצועיים זמינים לטיפול במשבר אונרא. אם אכן זו תהיה הנוסחה האולטימטיבית שתינקט על-ידי האו"ם הרי שלפנינו נתונים של תפנית דרמטית בכל קנה מידה, שמשמעותה הפורמלית והמעשית תהיה "חדלות מעש" של אונרא, לקראת פירוק אפשרי של סוכנות האו"ם, אשר מלכתחילה נולדה בחטא, והייתה בגדר אנומאליה בכל הקשור לטיפול האו"ם במוקדי פליטות בעולם. אם כך יהיה, הרי שזו תהיה הגשמה של מאוויים דיפלומטיים ישראלים בלתי מוסתרים. בסביבתו של מזכ"ל האו"ם נשמעה כבר הקריאה לייפות את כוחו של הנציב העליון של האו"ם לפליטים פיליפו גראנדי (שהיה בעברו גם הממונה על אונרא), להוסיף למשימותיו של ה-NHCR את העיסוק בפליטים הפלשתינים, זאת כדי להבטיח את המשך קיומה של מטריית האו"ם בטיפול בסוגיה בוערת זו, בהינתן חסימת פעילות אונרא על-ידי ישראל. כך או אחרת, אם אומנם אונרא תפורק, הדבר עשוי לשנות את מעמד הפליטות של הפלשתינים מן הקצה אל הקצה. במסגרת זו, יש להניח כי סוכנות הפליטים של האו"ם תהיה מחויבת לכללים מנחים אוניברסליים אחידים כלפי פליטים בעולם, ללא מתן פריבילגיות לפלשתינים, דוגמת הנחלת מעמד הפליטות מדור לדור. מוקדם להעריך בשלב זה, אם נגזר דינה של סוכנות אונרא לשבט, אולם צבר הנסיבות, לצד החקיקה הישראלית, בדגש לכניסתו של הנשיא דונלד טראמפ ל"בית הלבן", ובמקביל מגמה גוברת של עצירת תרומות מצד מדינות מערביות לאונרא, כל אלה מעניקים רוח גבית לתהליך גסיסתו של הארגון. אם כך יהיה, הרי שייתכן שהאפקט המצרפי של החקיקה הישראלית, שניתן להגדירה מלכתחילה כמהלך טקטי בעיקרו, הניב תוצאה שניתן למצבה חזק בספקטרום האסטרטגי.