בואו איתי לטיול קצר - באמת! - בעמוד הדעות של אחד האתרים החזקים והנקראים ביותר במדינה, האתר של העיתון של המדינה, השלמה ארצי של התקשורת, המכבי תל אביב בערבי חמישי בסוף שנות ה-2000 של החדשות, העידן רייכל של הרשת הישראלית: ynet. זה לא יהיה מה שחשבתם.
מלכתחילה, תגידו, מה יש לטייל? העיתון הרי שומר את טובי הכותבים שלו (ככל שעמית סגל עונה לטייטל הזה) לסופ"ש, והאתר - לפלטפורמה בתשלום, ynet+. אבל היות שרוח הבעלים והעורך מצויה בפרטים, נראה היה לי חשוב להציץ. ובכנות, הפסקה המוטה להדהים הזו של טובה צימוקי מהשבוע הדליקה לי נורה. אז הצצתי. להלן הטורים המרכזיים שעלו היום - רק היום! - באתר של המדינה:
ראשון תושב העוטף מתן צורי, עיתונאי ynet, שבטורים אחרים על עסקת החטופים מכתיר אותה ׳עסקה רעה שאי אפשר בלעדיה׳. צורי זועם על ממשלת ישראל (בעיקר איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ׳, ככל שהטוויטר שלו מסגיר), אבל ניכר שהוא לא מרוצה מהנקודה אליה הגענו. בעמוד האישי שלו הוא משתף תמונה של הים שנשקף מעוטף עזה, הודות לשיטוח המוחלט של המבנים בצפון הרצועה, אבל כאמור - גם מתנגד לממשלה. "חלום ההתיישבות היהודית ברצועה", הוא מספר, "נמוג. לעת עתה". אי-אפשר להגיד שצורי שמאלן, אבל כנראה גם לא ביביסט. מרכז.
נו, בסדר תגידו. בכ"ז מרכז, לא? ובכן, חכו. זה משתפר. אחרי צורי מגיעה כתבת העולם הערבי של האתר, ליאור בן ארי. תקציר הדברים: חיזבאללה הכי מסוכן, הכי חזק, אבל גם חלש, לא מסוכן כרגע וצריך זמן. זה מורכב, בקיצור. אז מה עושים? נזהרים, כי אנחנו כפסע מלשוב לנקודת ההתחלה. את הזרעים שבן ארי זרעה, קוצר הבא אחריה - יאיר רביד, שטורים נוספים פרי עטו אפשר למצוא ב׳מידה׳ ובאתר ה׳חדשות׳ TOV.
רביד מפורש פי כמה: "שני הצדדים, ובנוסף עליהם גם התבוסתנים הקבועים מארה"ב ולהקת הצבועים מאירופה, תלו את יהבם בנשיא החדש שנבחר בלבנון, ובאמונה כי יצליח במקום שבו נכשלו כל קודמיו וישליט את מרות צבא לבנון על הגבול. גם בקרב עסקני השלום הישראלים, ובתוכם גם בכירים בצה"ל, ניכרת תחושת אמון ביכולותיו של הנשיא החדש. אמונה נאיבית זו מצויה רק בצד הישראלי. בלבנון אין איש רציני אחד המאמין כי הנשיא עאון וצבא לבנון השיעי יגנו על הגבול וימנעו את שובו של חיזבאללה להיות גורם משפיע.
הסיכוי להכחדת חיזבאללה והחזרתה של לבנון להתנהלות של מדינה נורמלית, ולא של אוסף כנופיות, תלוי בהצלחה של לבנון להוציא מתוך העדה השיעית אופוזיציה לבנונית פטריוטית שתקרא תיגר על חיזבאללה. לאופוזיציה זו יצטרפו בהמשך כוחות נוצרים, סונים ודרוזים. אך אופוזיציה כזו לא תקום בטרם תיהרס לבנון ותשתיותיה עד היסוד. והרס כזה יכול להגרם רק על-ידי צה"ל בלבד." הבנתם? צה"ל צריך לשטח את לבנון בסגנון עזה - לא שזה עבד שם - ואולי אז לבנון תיבנה מחדש. שלום? זה לחנונים אמריקנים.
אשר לטענה שצבא לבנון שיעי - ובכן, הנתון האחרון שמצאתי, מ-2007, גורס ש-60% מחיילי הצבא שיעים. הפיקוד כמובן לא. מעבר לזה, אשמח להערות הכותבים הבקיאים ממני.
הלאה - לטור הבא, של האישה והאגדה נווה "נשים בצבא זה קקי" דרומי. דרומי מכנה את המינוי של השופט עמית לנשיא ׳משפיל׳, קובעת שהוא ׳ממש כפה את מינויו׳, מקבילה את המינוי לזה של הרצי הלוי (אותו היא מאשימה באופן אקסקלוסיבי, כפי שמשתמע, באסון ה-7.10), קובעת שהלוי הוא "פוליטיקאי יותר מיריב לוין", משקרת ביודעין כשהיא אומרת ש"רק כשהגיע השר ישראל כ"ץ, הוא הבין מהי האחריות שעליו לקחת" ומכאן גולשת לקביעה המדהימה, עוד לפני שדרך נשיא העליון המיועד בלשכתו החדשה, ש"יכול להיות שגם עמית זקוק לגישה דומה כדי להבין את הטעות שלו ולהכיר בעובדה שעבור רבים בעם המינוי שלו נולד בחטא." עזבו. תקראו את היתר לבד, אני צריך הפוגה לטובת שקית הקאה. ואחריה? או-הו!
מפאת אורך השרשור, אסתפק ׳רק׳ בכותרות הטורים הבאים, להנאת הקורא הימני: יזם הטכנולוגיה יהונתן אדירי קובע ש"בעסקות הנוכחיות - ישראל היא הנסחטת" ומציע לפתור את הבעיה על-ידי הפצצה באירן, הרתמות להצעת טראמפ לעודד הגירה מעזה, ובסוף - נורמליזציה עם סעודיה, עליה הוא מוסיף ישראבלוף: "גם אם יידרשו מחירים הצהרתיים בטווח הקצר, יתרונותיו האסטרטגיים יצדיקו זאת." מדינה פלשתינית? כלבתא, במטותא. נצהיר שזה סבבה ונשים זין אח"כ.
אחרי אדירי מגיע נטעאל בנדל, חושף ׳פרשת עמית׳, שקובע: "מינוי יצחק עמית לנשיא העליון: העציץ הפך ליער" ומוסיף "כגודל חוכמתו של השופט יצחק עמית, כך יהירותו".
אחריו מגיע ד"ר מיכאל מילשטיין, שקובע בזהירות מחושבת - ולשם שינוי בדברי טעם - ש"מומלץ שישראל לא תתייצב בפומבי לצד ארה"ב במסגרת הקריאה לקלוט המוני עזתים, תרחיש שהסבירות ליישומו, כאמור, נמוכה ורק ייצור טינה ערבית כלפי ישראל." אבל הוא משאיר דלת פתוחה: "חשוב שישראל תשתתף בדיון בנושא, אך במישור הדיפלומטי החשאי, ולא דרך הכרזות פומביות." מעין אדירי והיפוכו.
בהמשך מגיעים שלל הוגים: שילה פריד שקורא ׳לתת צ׳אנס לתוכנית הגיוס של ישראל כ"ץ׳, יובל אלבשן שמלהג על ׳הטעויות של לוין ועמית׳ (אבל לפחות מודה שלוין שגה יותר), ובן דרור ימיני, שמכריז: "המרכיב העיקרי של הזהות הפלשתינית הוא קורבניות" ומסביר דרך כך את הצהלות (המבויימות) בעזה על הפסקת האש. אם מפליגים עוד כמה ימים אחורה, אפשר למצוא טורים של שלי יחימוביץ׳ ואורן נהרי, אבל הם עטופים בטורים אחרים של אלבשן ("כבוד השופט עמית, אנא ממך, די לנו עם נתניהו אחד"), עקיבא לם ("הזדמנות לפעול לכך שהתיישבות יהודית מעבר לקו הירוק לא תהיה נושא חד-מפלגתי בפוליטיקה האמריקנית"), ורז נזרי - כמעט היועמ"ש שלכם - שמחפש סימנים חיוביים במתווה לוין-סער. כלומר, שי-שמחי.
אז מה אפשר ללמוד מכל זה? ובכן, פרשנות אחת, מקלה יותר, קובעת שבסה"כ מדובר בשיקוף של המרכז הישראלי, ולכל הפחות המרכז בגרסת גנץ - כלומר, 4 מתוך 6 על סולם האידאולוגיה, כש-6 זה בן-גביר ו-1 זה עופר כסיף. זה מדאיג, אפילו מאוד. אבל יותר מדאיגה הפרשנות האפשרית האחרת: שיש כאן קו מובהק, ידוע ומוכתב מלמעלה שלפיו העיתון שמריץ כרגע את נפתלי בנט לראשות הממשלה בכל הכוח, צריך לאפשר לרעיונות ימניים למלא את השיח, להצניע את החלופות הליברליות (ו/או להקטין ולזלזל בהן) ולנרמל את הטרלול המיליטריסטי, לאומני ומשיחי שמזהם כל חלקה טובה במדינה.
אני לא קורא לאף אחד להחרים את האתר, חלילה. להפך: לא רק שזה יהיה נגד האינטרס האישי שלי כמי שמתראיין מעת לעת לכתבות ולפודקסטים שלו (בהנאה רבה), אלא שזה יפגע בחשיפה לתקשורת בישראל, ודומני שחשיפה לתקשורת קריטית למעורבות אזרחית. אבל כן כדאי ומומלץ וראוי לצרוך את הדברים עם עין ביקורתית, לשים לב לזהות הכותבים, לתוכן - ולקו המערכתי - בין אם זה נובע מעורך הדעות או האתר או הבעלים עצמו - ומה ומי שהוא מקדם. וגם, לא לשכוח: זה אומנם עדיף מ-ישראל היום (שעדיף מ׳מקור ראשון׳) - אבל כמו נפתלי בנט ובני גנץ לביבי נתניהו, זה שמישהו עדיף לא אומר שהוא הכי טוב שיש.
יש כלי תקשורת (ופוליטיקאים) טובים ועדיפים.