כמעט שנה תחלוף מיום שחשבתי שהרמטכ"ל צריך להתפטר, ועד שתיכנס ההתפטרות שלו לתוקף. אז - מזמן - כתבתי שמי שמתנגדים להתפטרות קרובה של הקצינים הבכירים מציינים שתי סיבות עיקריות. הראשונה - לא מחליפים סוסים באמצע העלייה. השנייה - אסור להפקיר את מינוי המפקדים הבאים בידי הממשלה הנוכחית. על הראשונה כתבתי, שזו הייתה סיבה טובה בחודשים הראשונים של המלחמה, שאחר כך התבטלה. על השנייה כתבתי: "בצה"ל יש פחות או יותר תמימות דעים ביחס לשאלה מי יהיה הרמטכ"ל הבא. שמו אייל זמיר. הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון. הוא היה סגן הרמטכ"ל. הוא היה המזכיר הצבאי של נתניהו. הוא היה אלוף פיקוד הדרום. הוא יוצנח בחזרה לצה"ל כפי שגבי אשכנזי הוצנח בנסיבות דומות. או כך לפחות אומרים מי שחושבים שהם יודעים" (גם לפי תחזית המדד, ההסתברות למינוי של אייל זמיר גבוהה). אם זה המצב, חשבתי אז, וגם אם בסופו של דבר ימנו את סגן הרמטכ"ל, אמיר ברעם, או את אלוף פיקוד הצפון, אורי גורדין, אין סיבה לבהלה ממי ש"הממשלה הזאת תמנה". היא תמנה את מי שאפשר למנות. לא יוצנח מישהו מהרחוב. לא יוצנח תת-אלוף. לא יוחדר עסקן פוליטי מקורב. מפקד הצבא ייבחר מקרב הקצונה המאוד בכירה. אין אפשרות אחרת. בדיעבד, אני קצת מרוצה מכך שהקצינים לא שמעו לעצת ההתפטרות של כל מי שקראו להם להתפטר. מרוצה - משום שהצליחו לתפקד, להוביל את צה"ל במערכה הקשה, להגיע להישגים. מרוצה - משום שעכשיו יוכלו לפרוש כאשר במידת מה ניתנה להם האפשרות לתקן את מה שהם נושאים בחלק מהאחריות לקלקולו. אם היו מתפטרים כבר אז, האם מפקדים אחרים יכלו להגיע להישגים דומים לשלהם? אולי כן ואולי לא. האם מפקדים אחרים היו מגיעים להישגים טובים יותר? ייתכן. ההנחה הזאת נוחה למי שמרגיש שהצבא לא עשה מספיק, או לא היה לוחמני מספיק, או איזו טענה מקושקשת מהסוג הזה. ואני אומר מקושקשת - כי באותה מידה ייתכן שמפקדים אחרים היו מגיעים דווקא להישגים פחות טובים. את מה שלא קרה, לא נדע. האמון בפיקוד הבכיר של צה"ל ידע השנה ירידות ועליות, ולא רק בגלל מה שאתם חושבים. כמובן, התקלה הקשה של 7 באוקטובר זו סיבה לירידה באמון. אבל אם זו הייתה הסיבה היחידה, האמון היה יורד בערך אם ווה בכלל האוכלוסייה. אלא שלירידה באמון יש סיבה נוספת, פוליטית. יש מי שהאמון שלהם בפיקוד הבכיר פחות ירד, כי הם מניחים שהדרג המדיני אשם במחדל לא פחות ממנו, ואולי יותר ממנו, ובכל מקרה לא מיהר לקחת אחריות מהר כמותו. לעומתם יש מי שחושבים שהמחדל הוא של צה"ל (והשב"כ), ומקבלים את גרסת הדרג המדיני, שלמעשה מציג את עצמו כקורבן של התקלה, ולא כמחולל שלה. כאילו ב-7 באוקטובר הפיקוד הבכיר של צה"ל פגע בביטחון, כי לא שמר על הביטחון, ופגע בדרג הפוליטי, כי הכשיל אותו, לא עדכן אותו, לא צייר לו תמונה נכונה.