הרמטכ"ל הרצי הלוי היה צריך ללכת הביתה זמן קצר לאחר הטבח בעוטף בשל אחריותו הישירה למגה-מחדל הצבאי והמודיעיני ב-7 באוקטובר. הרצי היה צריך ללכת הביתה מיד לאחר שכבר היה ברור שהוא מנהל באופן כושל את הלחימה ושתוכנית המלחמה שהציג (ושאושרה על-ידי הדרג המדיני) לא השיגה את יעד המלחמה העיקרי - מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית - או את יעדי המלחמה האחרים, ושהוא אחראי ישיר לכישלון האסטרטגי המהדהד במלחמה. אולם, כשדיברתי על כך בשנה האחרונה עם חבריי מקרב הרל"ביסטים, הם התנגדו בכל תוקף ובאופן עקבי לכך שהממשלה הזו תחליף את הרצי, ולא משנה כמה הוא הוסיף ונכשל בתפקידו. הם הציגו שני נימוקים עיקריים מדוע אין להחליף את הרמטכ"ל: הם טענו שעל רה"מ בנימין נתניהו להתפטר מתפקידו עוד לפני הרמטכ"ל. כמובן, גם אני רוצה בכך, אבל יש הבדל בין נבחר ציבור לבין ממונה, בכיר ככל שיהיה, ומעבר לכך סירובו של נתניהו להתפטר או ללכת לבחירות לא יכול לשמש כתעודת חסינות לממונים כושלים. הטענה השנייה שלהם, שרלוונטית גם להחלפת ראש השב"כ, היא שנתניהו ימנה במקום הרצי הלוי (ובמקום רונן בר) מינוי פוליטי ולא ראוי. כשאמרתי להם שבעת הנוכחית ברור שרק אייל זמיר יכול להיות רמטכ"ל, שהוא המינוי הטבעי בנסיבות שנוצרו, ושכמעט ודאי שהממשלה תמנה אותו, הם דחו זאת מכל וכל, והמשיכו לתמוך בהמשך כהונתו של הלוי, חרף כשליו האיומים. באותו האופן, הם גם התנגדו להחלפת שר הביטחון יואב גלנט למרות שמדובר היה בשר הביטחון הגרוע ביותר בתולדות הציונות, ומי שאחראי באופן ישיר לכך שצה"ל נכשל במיטוט השלטון האזרחי והצבאי של חמאס. ושוב הוכח שאתה יכול להיות גרוע באופן יוצא דופן בתפקידך ולהיות אשם במחדלים חסרי תקדים - אבל כל עוד אתה "לעומתי" לנתניהו, הכל יסולח לך.