מאמר זה נועד לשמש כחומר למחשבה, אך לא למותר להזכיר ולהזהיר כבר בתחילתו: לגבי נושאי המחלוקת בשאלות הנוקבות שהעלה אסון 7 באוקטובר 2023, העדפת פתרון כעולה מכותרת המאמר, מתבקשת ואולי אף מתחייבת - עקב צורך דחוף לגיבוש פתרונות מעשיים במישור הביטחוני ובמישור ההתיישבותי, לפחות באזורי הדרום, ומול העדר הסכמה ציבורית רחבה מספקת לגבי נושאים חשובים אחרים שעל הפרק. בהעדר הפרדה כמוצע, מתעכב קידום פתרונות לצרכים הדחופים, והמצב הנמשך אף מגביר מחלוקות מפלגות עד כדי סכנה ברמה לאומית.
ועדת חקירה לצורך דחוף - בנפרד ומיד!
הקמה ופעולה של ועדת חקירה מתאימה נדרשות מזה זמן גם כצורך לאומי וכתנאי להשבת אמון הציבור במוסדות הביטחוניים והשלטוניים של המדינה - אמון אשר הינו, בין היתר, תנאי חיוני לשובם של תושבים לבתיהם ולשיקומם של יישובים שנפגעו כה קשות.
על אף ההצלחות הצבאיות של צה"ל ושל יתר זרועות הביטחון בתקופות שלאחר הכניסות הקרקעיות לרצועת עזה וללבנון - עדיין נותרו פגיעות קשות באמון התושבים במערכות המדינה השונות, במיוחד אצל אנשי האזורים הסמוכים לגבולות. בהקשר זה עולות מצידם של אלה, גם בפומבי, התמיהה וההתרסה: כיצד ניתן לסמוך על הפקת לקחים ועל יישומם, אם עדיין לא קמה ועדת חקירה כלשהי!?
הצורך המיידי בהקשרים אלה חשוב ודחוף דיו, כדי שיעמוד אף כנושא בפני עצמו, אשר ניתן וצריך להפרידו לבירור ולחקירה של ועדת-חקירה מתאימה, גם אם נותרו נושאים אחרים ושאלות נכבדות אחרות לפעולות של בדיקה והסקת מסקנות.
זאת ועוד: אם ישנה חשיבות - ואף חשיבות רבה - לאיסוף בהקדם של ראיות ועדויות לגבי מעשים ומחדלים הקשורים לנושאים המדוברים כולם, הרי ועדת חקירה שתוקם ותחל לפעול בהקדם לנושאי הביטחון המידיים, תוכל לאסוף ולרכז כל מידע נחוץ או מועיל גם בעבור פעולותיה של ועדת חקירה נוספת שתוקם מאוחר יותר לגבי יתר הנושאים.
שאלות מורכבות שבמחלוקת מפלגת - לשלב שני
האחריות לאסון (וכן ייחוס מידת אחריות לגורמים שיימצאו אחראים) אמורה להיקבע תוך הפעלת מבחנים וקני מידה שונים ואף משולבים, שחלקם אף חורג אל מעבר לתחום המשפט; עם זאת, קני מידה משפטיים מובהקים עומדים בלב שאלות האחריות, לרבות סוגיות מורכבות של "ציפיות" (היכולת והחובה לצפות סיכונים ותוצאותיהם), "קשר סיבתי" (בין מעשה או מחדל לבין נזק תוצאתי) ו"תרומת רשלנות וחלוקת מידת האחריות" (בין אחראים אחדים). בנוסף לאלה או בצידם: האם במקרה מיוחד זה יש להסיק על רשלנות לכאורה הנובעת מהתוצאות הנוראיות, תוך הסבת נטל הראיה על כל אחראי לכאורה למעשה ו/או למחדל שגרם או תרם לאסון!?
גם במישור המשפטי, אפוא, מדובר במקרה מורכב ובעייתי - הן מבחינת העובדות הרלוונטיות, הן מבחינת ייחוס משקל לעובדות שונות שיתבררו והן מבחינת המסקנות אשר יש להסיק מכל אלה. כבר בעקבות הצהרות ודרישות במישור הציבורי - נראה כי כל ועדת חקירה אשר תפעל בעניין, יהא הרכבה אשר יהיה, תתקשה להגיע לתוצאה אשר לא תעורר גלי מחאה מצד חלק נכבד של הציבור; בד-בבד עולה מכאן סכנה של מחלוקת מזיקה ופוגעת, אף ברמה הלאומית הכוללת. על-רקע זה יוסף:
כאשר הרכב רגיל של שופטי בית המשפט העליון פוסק במקרה מורכב המשלב שאלות חדשות או מיוחדות (קל וחומר - שאלות עקרוניות), מאפשר החוק הקיים "דיון נוסף" בפני הרכב מורחב; עקב כך, במקרים בעלי חשיבות והשלכות מיוחדות, קובע בית המשפט העליון הרכב מורחב מראש (לעתים אף מעל רוב של כלל שופטי בית המשפט).
"פיצול" מסגרת עבודתה של ועדת חקירה, כמוצע כאן, יאפשר דיון בשלב שני, בהרכב מורחב מראש, בין אם יורכב משופטים בלבד ובין אם בהרכב מתאים אחר; ועדה כמוצע כאן, אשר תמלא את תפקידה החקירתי - תשלים בכך שלב בסיסי חיוני, אשר נדרש בכל מקרה ומכל בחינה, לביצועו במועד קרוב. זאת ועוד: חומרי החקירה והממצאים של הוועדה הראשונה יונחו גם בפני ועדת החקירה השנייה, אשר תהיה מוסמכת, כמובן, לחקור נוספות ולרכז בפניה ראיות נוספות מכל סוג.
המורכבות והקושי בבירור נושאים שבמחלוקת
מבלי למצות, כמובן, ולשם המחשה של מורכבות חלק מהנושאים שבמחלוקת והקשיים בבירורם ובהסקת מסקנות לגביהם - שאלות אחדות, לדוגמה:
1) לגבי כוונות החמאס לפני 7.10.23 - האם הייתה הערכת-חסר בצד הישראלי, בנושא משקלו של צד הרגש אצל ראשי החמאס? ולגבי יכולות החמאס - האם הייתה הערכת-חסר של רמת התחכום ורמת החשאיות של ביצועים ושל הכנות לביצוע אצל אנשי החמאס ותומכיהם מבחוץ!?
2) האם יוחס משקל יתר להיגיון המעשי בשיקולי חמאס ובגיבוש תוכניות ביצוע שלו, והאם יוחס משקל יתר לחוסר הכדאיות מבחינת החמאס במקרה של פגיעה בישראל, פגיעה אשר תביא לתגובה עוצמתית מצידה!? בהקשר: שמא חשיבה מוטית (ומוטעית) של משאלת לב (wishful thinking) בצד הישראלי (בתקווה למתינות) גרמה להתעלמות מאפשרות דומה אצל החמאס: חשיבה של משאלת לב אצלם(!) לגבי סיכויי הצלחה מלחמתית מבחינתם, לפחות בחשבון כולל ושגוי שלהם לגבי סיכויים וסיכונים (דבר אשר נראה כי אכן קרה)!?
3) לא למותר להזכיר כאן את אימרתו של זלמן ארן המנוח (מראשוני שרי החינוך בישראל) בהתייחסו למנהיגים הוותיקים בתקופתו, אנשי "העלייה השנייה": "אחריהם אני הולך בעיניים עצומות; אך מדי פעם אני פוקח עין אחת, כדי לראות... שהם לא הולכים בעיניים עצומות."
בכך הגדרה אפשרית של חובת בעלי התפקידים הבכירים אצל כל גורם אחראי: החובה לוודא העדר מתמיד של סיכון רחב בעל הסתברות מימוש, ובמיוחד - ככל שהסיכונים הינם לחייהם ולשלומם של ישראלים. ברם, גם אם חלה חובה כאמור - האם בנושא המדובר יכול היה דרג בכיר כלשהו להסיק במקטע זמן זה או אחר כי גורמים בדרגים שמתחתיו, בפעולותיהם בנושא לפני 7.10.23, לא מילאו את תפקידיהם כראוי!?
ההפרדה המוצעת - על-רקע החוק הקיים.
נראה כי לחקירת אסון 7.10.2023 נדרשת יותר מוועדת חקירה אחת: להווה ולעתיד - נדרשות בהקדם המלצות ועדת חקירה לביצוע מעשי דחוף, לרבות על דרך ארגון והסדרה של מערכות ושל נוהלים, כולל הסדרת מערכות בקרה וייעוץ. לגבי העבר (כמובן, מבלי לשלול השלכות להווה) - מתבקשות מסקנות לשאלות האחריות האישית והמוסדית, אך אלה יכולות להישאר לשלב נפרד של בחינה ודיון, אף של ועדת חקירה בהרכב אחר, בשילוב הודעות אזהרה למי שעלול להימצא אחראי, תוך מתן אפשרות לכל מוזהר להביא דברים מצידו בפני הוועדה, בהתאם לדין הקיים; הדין הקיים - לרבות הוראות "חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969" בסעיף 15 שלו, נושא הכותרת "דין אדם העלול להיפגע".
כל ועדת חקירה שתפעל כאמור, תוכל להסתייע בצוותי מומחים, ככל שהרכבה שלה לא יענה על תחום מומחיות כלשהו אשר יתברר לה כי הוא נדרש לפעולותיה.
עם כל זאת, מינויה וסמכויותיה של ועדת החקירה הראשונה, יכללו את הנדרש לביצוע שלם ומקיף של חקירה ואיסוף ראיות וכן לעריכה ולהגשה של "דין וחשבון על תוצאות חקירתה ועל המלצותיה", כאמור בסעיף 19 של "חוק ועדות חקירה" - אך תוך הגבלתה מראש בכל הנוגע למסקנות והמלצות במישורי האחריות האישית או המוסדית; זאת, גם עקב המחלוקת הקשה הקיימת בנושא. כאמור, מסקנות ו"המלצות" במישורי האחריות, אשר ייגרעו מסמכויות הוועדה הראשונה, ייוותרו לוועדת חקירה שנייה, בהרכב מתאים, אשר בפניה יונחו חומרי חקירה של הוועדה הראשונה, ואשר תהיה מוסמכת לחקור נוספות ולרכז בפניה ראיות נוספות מכל סוג.
יצוין ואף יודגש, כי בסעיף 19 הנ"ל עצמו נקבע בבירור, כי "ועדת חקירה" איננה חייבת לכלול המלצות בדוח שהיא מוציאה ומגישה - בסעיף 19 נזכרות לגבי דוח הוועדה רק "תוצאות חקירה" ו"המלצות", כאשר לגבי האחרונות נאמר שם: "אם תמצא לנכון להגיש המלצות."
בין אם נושא ועדת החקירה הראשונה יוסדר בכתב מינוי של הממשלה ובין אם יוסדר בחוק של הכנסת (אף בחוק מיוחד וכהוראת שעה) - ניתן "לשריין" מראש, להנחת דעת ה"מודאגים" כולם, את הגבלתה האמורה של הוועדה לגבי המלצות או מסקנות בשאלות אחריות. בד-בבד, ניתן יהיה להבהיר, כי חומרי החקירה שתרכז הוועדה יוכלו לשמש להליכים בפני ועדת חקירה אחרת, במיוחד על-רקע הוראת סעיף 22 של החוק הנ"ל, הקובע כי "דין וחשבון של ועדת חקירה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי."
מינוי ועדה ראשונה - ללא קשיים של ממש
הפרדת שאלות האחריות האישית והמוסדית לאירועי העבר, והותרתן לוועדת חקירה שנייה, אמורה גם להסיר קשיים קיימים ומעכבים לגבי מינויה והרכבה של ועדת החקירה הראשונה.
ממגוון האפשרויות הרחב תוזכר כאן הקמת ועדת חקירה ראשונה אשר עיקר הרכבה, או אף כולו - מבין הנשיאים והנשיאות של בתי המשפט המחוזיים; בכך יובטח ניהול חקירתי מקצועי על-ידי משפטנים-מומחים שימונו על בסיס מעמד רשמי קיים, כאשר נושאים שיוותרו לשלב השני, המורכב עוד יותר, יונחו בפני ועדת חקירה בהרכב אשר ישלב מי שכיהנו או מכהנים בבית המשפט העליון.
סיומת - כמאמר מוסגר:
באמורים לעיל אין משום הבעת דעה לגופם של דברים בנושאים המיועדים לבירור. עם זאת יוזכר, כי במאמר של כותב שורות אלה, "מלחמת יום הכיפורים: לקראת לקחים חדשים", אשר עלה באתר זה ביום 17.9.2013, ב"סיכום מוקדם" שבמבוא שם נכתב בין היתר: "גם אם יש יסוד להערכה ולתקווה, כי האויב ינהג בשפיות של כדאיות - יש להתכונן כראוי גם לחלופה הגרועה הנוגדת, תוך מתן ביטוי מלא לדאגה לחיי אנוש." לגודל האסון ולמרבה הצער, נראה כי לא היה די בלקחי העבר! הצרכים הלאומיים הקיימים והנושאים המורכבים מצדיקים כיום אף שתי ועדות חקירה - בשלבים.