המכה השלישית היא הברורה מאליה, ונדמה כי כל אדם בר-דעת היה מסכים שהיא הייתה אמורה לקרות זה מכבר, ורק משיקולים טקטיים היא נדחתה. היועמ"שית משמשת כנציגת האופוזיציה בממשלת הימין, בעלת זכות וטו על כל החלטה, תוך שימוש מניפולטיבי בדוקטרינה הפסבדו-משפטית של "מניעה משפטית". והיא צריכה להיות מפוטרת.
כאשר נוצרת סביבה שבה אין יחסי עבודה תקינים בין הממונה לבין הכפיף, הכפיף הולך הביתה. זה ברור כשמש. נשים לרגע בצד את העובדה שהיועמ"שית עצמה טייחה לכאורה חקירות על חגיגות ניגודי העניינים של יצחק עמית, והייתה מעורבת בפרשייה שבה, לכאורה, עורכי דין מאנשי שלומה פעלו לייצג את בנה שגנב אפוד קרמי יקר ויצא ללא כל אישום פלילי - בעוד שבמקרים אחרים מוגשים כתבי אישום בגין גניבת מחסנית בצבא. די אם נתבונן ברקורד המשפטי שלה כדי שנבין שהיא צריכה ללכת. לא בכדי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, ששימש יו"ר ועדת האיתור, סבר כי אין לה את הכישורים הנדרשים לתפקיד. הדבר מהדהד את עמדתו של נשיא העליון לשעבר, מאיר שמגר, שסבר כי דורית ביניש היא משפטנית ברמה נמוכה ולכן התנגד למינויה לעליון. ואכן, שני הנשיאים צדקו.
הדבר בא לידי ביטוי בשימוש שהיא עושה בכלי של "מניעה משפטית" כדי לחסום פעולות מרכזיות של הממשלה, ולרוב הדבר נוגע למינויים. מניעה משפטית היא כלי חריג שבחריגים, שבו החוק חד-משמעי ודגל שחור מתנוסס מעל החלטת הממשלה - רק אז ניתן למנוע מהממשלה ייצוג. אך הגברת מתלהבת מהכלי ועושה בו שימוש תדיר כדי לחסום את גיוון המוסדות. היא עשתה זאת כלפי שני אנשים מוכשרים - ד"ר אודליה מינס (הרשות השנייה) וד"ר רואי כחלון (נציבות שירות המדינה), ואף ביחס למינויים זמניים לשלושה חודשים בלבד. עמדתה הייתה כה מופרכת, עד כי אפילו בית המשפט העליון, שכמעט תמיד מגבה אותה כי הוא זקוק לה, גלגל אותה מכל המדרגות. היא פשוט תת-רמה משפטית.
לפיכך, קיימת סבירות לא קטנה שוועדת האיתור תמליץ על העברתה מתפקידה, והיא אכן תפוטר. הדבר לא יוביל ל"ליל גלנט" נוסף, שכן האש בקפלן דועכת, וכל אדם סביר מבין שהיא הייתה אמורה ללכת מזמן. גם אם יהיו הפגנות נוספות, איש לא יתרשם מהן. מה שעלול לקרות הוא שבג"ץ יתערב ויקבע כי לא התקיימו התנאים להדחת "שומרת סף" כה חשובה. זו כמובן פסיקה פוליטית, שכן בג"ץ זקוק ליועמ"שית שתספק לו גיבוי בתוך הרשות המבצעת.
יתרה מזו, היא כלל לא אמורה להיות "שומרת סף", שכן אין אף חוק יסוד או חוק מקיף רגיל שמגדיר באופן ברור את סמכויותיה - להבדיל ממבקר המדינה, שהוא שומר הסף האמיתי במדינה, וסמכויותיו מעוגנות בחוק יסוד. אך כמובן שהכל פוליטי, ויש להניח שבג"ץ יקבל החלטה פוליטית שתוביל להחזרתה לתפקיד, כי פסיקתו של ברק משנות התשעים יצרה לה סמכות סתם, יש מאין, כי זה התאים פוליטית לשופטים.
אולם אם היא תחזור, היא תחזור מסומנת כ"פייק יועמ"שית". הממשלה תתעלל בה, תתעלם מהחלטותיה ולא תזמין אותה לישיבות הממשלה. בניגוד לעמית, שיכול איכשהו לנהל את בית המשפט העליון גם ללא הכרה מצד שר המשפטים (גם אם הקפאת תקנים תפגע בתפקודו), היועמ"שית נמצאת בממשקי עבודה אינסופיים מול השרים ומשרדי הממשלה. אי-הכרה במעמדה כיועמ"שית תעצים את הפנייה ליועמ"שים של המשרדים הממשלתיים, תוך ניטרולה. היא הולכת לעבור את הסיוט של חייה, גם לאחר פסיקה שתשיב אותה לתפקיד. אז ייווצרו "נסיבות חדשות", ועדת האיתור תתכנס שוב, ושוב תמליץ על הדחתה. וחוזר חלילה. ההתשה תוביל בסופו של דבר לפיטוריה, כי לא ניתן לכפות על ממשלה ריבונית במדינת ישראל עורך דין שנבחר על-ידי האופוזיציה ומשרת את האינטרסים של היריבים הפוליטיים של מרבית אזרחי המדינה.
המכה השלישית של "פיטורי היועמ"שית" תכשיר את הקרקע לקראת ההתמודדות עם המכה הקשה ביותר - מכת בכורות.