שבועיים חלפו מאז הושבע דונלד טראמפ שוב לנשיאות - וכמאמר השיר, נדמה שחלפה לה שנה. אבל, כמו שאומרים אצלנו, זו לא טעות - זו מדיניות: טראמפ ׳מציף את הזירה׳ (Flooding the zone) בכוונה, עם אג׳נדה ברורה, גם אם יישומה מבולבל. מאז נכנס לבית הלבן, הספיק הנשיא לשחרר לא מעט הצהרות על אודות מדיניותו בשורת תחומים; לפקח על מינוי מועמדיו לקבינט (שעובר עד כה באופן חלק, יחסית); לערער את הסדר הבינלאומי ואת מערכת היחסים של ארה"ב עם שותפותיה האסטרטגיות, עד כדי מלחמת סחר; וכמובן לחתום על עשרות צווים נשיאותיים שנחלקים לשלושה סוגים: (א) ביטול מדיניות הנשיא ביידן; (ב) קידום מדיניות שהבטיח לקדם בקמפיין הבחירות; (ג) "power-grab", כלומר פעולות שנועדו להרחיב את סמכות הנשיאות מעבר למה שמובטח מכוח החוקה, בהצהרות שבהכרח יגיעו בפני בית המשפט העליון, שיידרש לאשרר או לדחות אותם (ע"ע דוקטרינת החסינות שטראמפ טען לה ואף קיבל עוד כשהיה ׳רק׳ מועמד שתחת חקירה). מבלי להיכנס לעובי הקורה להלן רשימת מהלכים דרמטיים שהתרחשו בשבועיים הראשונים לממשל החדש ובסופם פרשנות קצרה על אותו ניסיון להרחיב משמעותית את כוחו של מוסד הנשיאות.

בזירה הפנים-אמריקנית:

• טראמפ ביטל עשרות צווים של הנשיא ביידן שהוגדרו ׳מזיקים׳ (HARMFUL) כולל הצו המקדם שוויון גזעי ותמיכה לקהילות מוחלשות; הצו האוסר על אפליה על-רקע מגדר ונטייה מינית; הצו המקים את הוועדה המייעצת לנשיא בנושאי מדע וטכנולוגיה והוועדה המייעצת בנושא משבר האקלים; הצו לחיזוק מדיקייד ואובמקייר; הצו המקדם גישה נוחה להצבעה; הצו לקידום האומנויות, המוזאונים והספריות; הצו האוסר על קידוח בחלק מהמים הטריטוריאליים והמדף היבשתי של ארה"ב.

• הודיע על הסרת החיסיון על מסמכים הקשורים לרצח קנדי, אחיו בובי, מרטין לות׳ר קינג.

• קבע שמדיניותה הרשמית של ארה"ב היא שישנם רק שני מגדרים - זכר ונקבה - וביטל שורת הגנות לטרנסג׳נדרים (ראו לעיל);
• הודיע על חנינה נשיאותית לכל פורעי ה-6.1 - מעל 1,500 בסה"כ - על הרשעותיהם השונות, ללא יוצא מן הכלל.

• הודיע על הקפאת החוק האוסר את פעילותה של טיקטוק תחת מבנה הבעלות הנוכחי שלה בארה"ב - בהיפוך מדיניות של 180 מעלות ביחס להצהרות שלו במהלך השנים, בהן התגאה במלחמתו באפליקצייה ׳הרעה והמסוכנת של המפלגה הקומוניסטית הסינית׳ - למשך 75 יום.

• הודיע על הפסקת מימון לשורת בתי ספר ומוסדות חינוך שתמכו, לשיטתו, באג׳נדת DEI (גיוון, שוויון והכלה) או לא היו פטריוטים מספיק, והביא לכך ששורת רשויות פדרליות ביטלו את ציונם של או חגיגתם של אירועים שנחשבים בעייתיים, לדעתם, בעיני הממשל - כולל חודש ההיסטוריה השחורה, חודש הגאווה, יום הזיכרון למרטין לותר קינג, יום הזיכרון לשואה, Juneteenth ועוד.

• הודיע על ביטול הזכות לאזרחות מלידה, המוקנה לכל מי שנולד על אדמת ארה"ב לפי התיקון ה-14 לחוקה. ההודעה הזו הוקפאה כמעט מיד על-ידי שופט פדרלי.

• הודיע על פיטורי עשרות עו"ד פדרלים שאמונים על נושאים שקשורים בהונאה ושחיתות.
• הודיע על הסרת האבטחה מבכירים לשעבר בממשל ביידן ו/או בממשל הראשון שלו, כולל אנתוני פאוצ׳י, מייק פומפאו ועוד, למרות שחלקם עדיין מאוימים ברמה יומ-יומית.

• הכריז על שיתוף פעולה פדרלי עם OpenAI ו-SoftBank להשקעה של 500 מיליארד דולר בתשתיות פיתוח AI (והגיע לפשרה עם מטה של מארק צוקרברג בתביעה אחרת).

• הטיל על שר התקציב והמנהל החדש-ישן, ראס ווט - הדירקטור של פרויקט 2025, שכ-60% מהצווים של טראמפ מהדהדים את תכניו למרות ההכחשות - לקדם מדיניות המכונה Impoundment, לפיה הנשיא רשאי להשהות או לבטל יישום של תוכניות שאושרו בקונגרס לפי ראייתו. גם כאן, בתי המשפט לא התלהבו.

• הודיע על הקפאה לאלתר של כל ההוצאות הממשל הפדרלי - במהלך שייצר בלבול, סימני שאלה (למשל, הממשל טען שתוכניות מדיקייד ומדיקייר לא ייפגעו, אבל בפועל כספיהם נעצרו) ולחץ - והושעה על-ידי שופט. רק כדי שהממשל עצמו יודיע שבעצם הוא מבטל לפי שעה את הצו.

• הודיע שישקול את ביטולה ופיזורה של FEMA - הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום - והעברת סמכויותיה למדינות עצמן.

• אפשר לאילון מאסק להכריז על קיצוץ רוחבי, במסגרתו מאסק שלח מייל (עם כותרת זהה לזו ששלח לעובדי טוויטר לפני הפיטורים ההמוניים שיזם שם - "A Fork in the Road") שמציע למי שחפץ להתפטר ולקבל תשלום למשך מספר חודשים קדימה.

• אפשר למאסק גישה לכשישה טריליון דולר בכספים פדרליים במסגרת מאמצי הקיצוץ של DOGE, כולל גישה לכספים של USAID שאותה מאסק הגדיר ׳ארגון פשע נצלני׳ שיש לבטל.

בזירה הבינלאומית:

• טראמפ הודיע חגיגת על השגת הסכם הפסקת אש שיסיים את המלחמה בעזה. זמן קצר אחרי כניסת ההסכם לתוקף, הציע שמצרים וירדן יקלטו פליטים פלשתינים בסדר גודל של למעלה ממיליון איש על-מנת שאפשר יהיה לזרז את שיקום הרצועה - תוך התעלמות ׳אלגנטית׳ משאלת הפליטות הפלשתינית, מחוסר רצונם של המצרים והירדנים לשתף פעולה וכו׳. הנשיא נפגש עם ר"מ ישראל נתניהו, והשניים צפויים להכריז על התקדמות ביחס לנורמליזציה עם סעודיה, אך לא טרנספר.

• הודיע שיפעל להשגת הסכם גרעין חדש עם אירן, וש׳זה יהיה נחמד׳ לעשות כן מבלי להידרש לכוח צבאי.

• הודיע שיפעל לסיום המלחמה באוקראינה - הוא רמז מחד שזלנסקי ׳מוכן לוויתורים ורוצה לסיים עם זה׳, ומאידך-גיסא, ש׳יש לסיים ואומר זאת לרוסיה׳. טרם הוצגה פשרה רשמית, על כל פנים.

• הודיע על פרישה מהסכם פריז לאקלים וכן מארגון הבריאות העולמי, אחרי קמפיין בחירות שנשען בין היתר על הסיסמה Make America Healthy Again.

• הכריז על מצב חירום בגבול ארה"ב-מקסיקו, הכריז על קרטלי סמים מקסיקניים ׳ארגוני טרור׳, השיב את קובה לרשימת המדינות תומכות הטרור.

• פתח במלחמת סחר מול שותפותיה של ארה"ב: אחרי שדרש לספח את גרינלנד לארה"ב למורת רוחם של הדנים (שהשקיעו בתגובה 2 מיליארד דולר בתקציב הגנה) והגרינלנדים ורמז שישקול שימוש בכח, הכריז ששמו של מפרץ מקסיקו ישונה ל׳מפרץ אמריקה׳, הציע שוב ושוב לקנדה להסתפח וקבע שארה"ב תשיב לעצמה את תעלת פנמה - הנשיא הטיל השבוע מכסים בגובה 25% על סחורות ממקסיקו וקנדה. בתגובה, מנהיגי המדינות הטילו מכסים משלהם על ארה"ב, במהלך מתואם שחיזק אפילו את טרודו, ר"מ קנדה המתפטר.

• במקביל, טראמפ הטיל מכסים בגובה 10% על סין ובמהלך מפתיע - גם על טייוואן, יריבתה של זו ובת בריתה של ארה"ב, שבעתיד הנראה לעין כל שבבי מחשב, סמי-קונדוקטורים, מוצר רפואי, פלדה, אלומיניום ונחושת שייוצאו ממנה לארה"ב יספגו מכסים, כדי ׳לעודד מעבר ייצור לאמריקה׳.

• טראמפ עורר סכסוך מול קולומביה על-רקע החלטתו לשלוח שני מטוסים הנושאים מהגרים קולומביאנים בחזרה לארצם ללא תיאום. הנשיא הקולומביאני סירב לקלוט את המטוסים ובתגובה טראמפ הטיל מכסי ׳חירום׳ בגובה 25% על המדינה, והוסיף מהלך לביטול ויזות כניסה לפקידי ממשלתה. לאחר שאיים להגביר את המכסים ל-50%, הסכים נשיא קולומביה לאסוף בעצמו במטוסים של המדינה את המהגרים הללו - וארה"ב הסכימה בתמורה שלא לאזוק או לצלם את המגורשים.

• איים שיטיל מכסים גם על האיחוד האירופי ומדינותיו, כמו גם על בריטניה, אם כי ׳הוא מאמין שיש אפשרות להגיע להסכם עם הבריטים ללא מכסים׳, כי האירופים ׳לא לוקחים מאיתנו סחורות או רכבים ואנחנו לוקחים מהם הכל׳.

• הגיע להסכמה מול הממשלה בונצואלה - שבה הוא לכאורה לא מכיר - על השבת מאות אלפי פליטים מהמדינה שנמלטו לארה"ב ונכנסו אליה שלא כחוק, בחזרה למדינה הסוציאליסטית. בתמורה, הממשל שלח את ריצ׳ארד גרנל, מקורבו של הנשיא הממונה לתפקיד ׳השליח למשימות מיוחדות׳ (זה הטייטל. לא דאחקה) למדינה - וסידר לנשיא המושחת מדורו פוטו-אופ חגיגי. והזרוע עוד נטויה.

לאן כל זה הולך? ובכן, מה שעולה כרגע הוא שטראמפ לא רק מבקש לעצב מחדש את מדיניות הפנים של ארה"ב באופן שמהדהד את סדרי העדיפות שלו (הגירה, כלכלת עושר, סדר יום חברתי-חינוכי סופר-שמרני) ואת מדיניות החוץ במעין סדר עולמי אנטי-ליברלי שמבוסס על פחד, מכסים ואיומים - אלא את הנשיאות עצמה. מהלכיו של טראמפ, שחלקם קורא תיגר על סמכויות הנשיא, יכולתו לעצב מדיניות ולשנות סדרי עולם - עוברים באופן כמעט גורף דרך צווים ותקנות, ולא דרך הקונגרס שם למפלגתו שליטה צנועה למדי (53-47 בסנאט, לא מספיק כדי לצלוח פיליבסטר; 218-215 בבית הנבחרים, רוב זעום) לא רק בגלל שאין לו את הרוב הדרוש, אלא בגלל שאין לו רצון להיות תלוי באיש זולת הוא-עצמו. טראמפ זוכר את הסנאטור ג׳ון מקיין ז"ל מפיל את הצעת החוק לביטול אובמקייר, את הדחותיו בקונגרס, בז לנציגים שלא סרים באופן חד-משמעי למרותו ומבקש לתת לעצמו מקסימום כח, כמשהו קרוב יותר למלך. האם יצליח? כרגע המאבק הוא בין טראמפ ומקורביו שפועלים כמעט במנותק מהקונגרס (שבינתיים רוב חבריו הרפובליקנים התיישרו לימין הנשיא, זולת 3-2) - לבין מערכת המשפט, התקשורת, המערכת הכלכלית והדמוקרטים שעדיין מחפשים איך להתארגן מחדש כמפלגה. בקרב הזה, מערכת המשפט היא החסם המרכזי בפניו בעוד שהדמוקרטים אוספים את השברים, בכירי הכלכלה החדשה (מאסק, בזוס ושות׳) משתפים עם טראמפ פעולה והתקשורת ממשיכה לחטוף ממנו: בכירים מתקרנפים, אחרים מסרבים ולכן עוזבים - למשל הפרשן הבכיר ג׳ים אקוסטה שנטש את CNN או העורך הראשי היוצא של הוושינגטון פוסט.