מאז 7 באוקטובר ולאורך מלחמת "חרבות ברזל" יש שני נרטיבים שאמצעי התקשורת המרכזיים מהדהדים שוב ושוב: שראש הממשלה קיבל התרעה מפני מלחמה בחודשים שלפני 7 באוקטובר, ושהישרדות חמאס ברצועת עזה היא לא תוצאה של כישלון הצבא אלא של הימנעות הממשלה מלדון בסוגיית "היום שאחרי".
כולנו שמענו את הדיווחים הדרמטיים על כל "ההתרעות למלחמה" שבנימין נתניהו קיבל לפני 7 באוקטובר, אבל פרסומים אחרונים, דווקא באמצעי תקשורת שהדהדו את השקר הזה, הפריכו אותו באופן סופי.
באשר לכישלון האסטרטגי במלחמה, הצבא נכשל בהשגת מטרת המלחמה העיקרית - מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולתו הצבאית - לא משום שהממשלה לא דנה ב"יום שאחרי" ולא ניסתה למצוא פתרון מדיני להחלפת שלטון חמאס בגורם שלטוני אחר, אלא בגלל שהרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון יואב גלנט עשו הכל כדי לברוח מהכרעת חמאס.
יש כל כך הרבה ביקורת נכונה שניתן וצריך להעביר על נתניהו, אבל כשמעלילים עליו עלילות שווא, זה פוגע ביעילות המאבק הפוליטי נגדו, מכיוון שאלו שמעלילים על נתניהו מאבדים את אמון הציבור, וכשהם אומרים דברים נכונים, כבר לא מאמינים להם.
תוצאה מסיפורי הכזבים על "ההתרעה" ועל "היום שאחרי", שמרגיזים כל אדם ישר, רבים ממצביעי הליכוד שנטשו את נתניהו בעקבות אחריותו למגה-מחדל של 7 באוקטובר, שבו לתמוך בו. למעשה, כל טופלי העלילות באים כמו בלעם לקלל את נתניהו בשקרים, ורק מברכים אותו במנדטים.