פנייתם של המשנים ליועמ"שית למזכיר הממשלה בדרישה ל"עמדה של הדרג המדיני עניין גיוס האוכלוסייה הערבית לצה"ל" היא מוזרה מצד אחד ותמוהה מצד שני. כנראה שהיועמ"שית לא זוכרת מה היא עצמה טענה בפני בג"ץ בנושא. בתצהיר שהגישה לבית המשפט העליון בעניין גיוס בני ישיבות קבעה היועמ"שית כי הממשלה לא יכולה לתת פטור גורף לחרדים, או לכל קבוצה אחרת, לרבות ערבים, ללא חקיקה ראשית, ולכן חובה על הפוקד (מי ששר הביטחון ממנה לפקח על הגיוס) לפעול בהתאם לעיקרון השוויון ולגייס את כל המועמדים לגיוס ללא יוצא מן הכלל, חרדים, ערבים וכל קבוצת אוכלוסייה אחרת. בג"ץ קיבל את עמדת היועמ"שית וקבע כי ללא פטור בחקיקה "הוראות חוק שירות ביטחון חלות באופן שווה הן על תלמידי הישיבות, הן על יתר המיועדים לשירות [כלומר ביניהם ערבים]" ולכן חובה על הפוקד להוציא צווי גיוס לכל קבוצת אוכלוסייה שנכללת בחוק (והערבים, כמו שאר אזרחי ישראל ותושבי הקבע שלה, נכללים בחוק זה). בג"ץ הוסיף כי "הפרת עיקרון השוויון בהקשר זה תעלה כדי אכיפה סלקטיבית" עמדת המשנים ליועמ"שית לממשלה שקבעו בפנייתם הנוכחית לממשלה כי "שאלת גיוסם של בני האוכלוסייה הערבית לצה"ל היא שאלה של מדיניות" ושדרשו "כי תוצג בפני בית המשפט המדיניות הממשלתית בנושא", עומדת בסתירה גסה לפסיקת בג"ץ שקבע באופן מפורש שכל קבוצות האוכלוסייה שחוק שירות ביטחון חל עליהן - חייבות בגיוס. על כן, הפנייה הזו של המשנים היא ניסיון פסול של היועמ"שית לא למלא אחר פסיקת בג"ץ. עמדת הממשלה בנושא כלל אינה רלוונטית משום שהיא אינה יכולה לפעול בניגוד לפסיקת בג"ץ. כל עוד אין פטור בחוק לערבים, חובה על היועמ"שית להורות לפוקד לגייס אותם כפי שנדרש על-פי פסיקת בג"ץ ועל-פי עיקרון השוויון, וכל ניסיון שלה להשתהות בסוגיה זו עולה כדי אכיפה סלקטיבית פסולה.