ביום 05.02.25 פורסם ברחבי המרשתת כי תסקיר המעצר שהוזמן על-ידי השופט בתיק האונס שהוגש נגד הזמר מושיקו מור - ימליץ על מעצרו של הזמר עד תום ההליכים. מלכתחילה הוזמן התסקיר כדי לבחון את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, אך התוצאה השלילית מלכתחילה מקימה ספקות כבדות לגבי הצורך של בית המשפט בהמלצת שירות המבחן בנסיבות האמורות. ייכתב כבר עתה, לשירות המבחן אין דבר וחצי דבר כנגד הזמר מושיקו מור באופן אישי. זו השיטה שחייבת להשתנות. השיטה במתכונתה הנוכחית משמשת מנוף להפעלת לחץ להודאה + חרטה ללא קשר הכרחי לראיות המצביעות על אשמה. רוצים לומר, הטענה בתיק העיקרי של הזמר מור היא פשוטה - היחסים היו בהסכמה. מכאן שכל טענה שהאונס היה כוחני וכן שקיימות ראיות מאמתות לכך הן לא רלוונטית כלל. זהו תיק של מילה מול מילה או יותר נכון גרסה מול גרסה שתיבדק אך בשלב ההוכחות. מכאן, לא ברור מדוע התפיסה של בית המשפט בהקשר זה היא שיש צורך בהמלצה של שירות המבחן לעניין השחרור. הרי ידוע שככל והזמר מור מכחיש שקיים יחסים עם המתלוננת ללא הסכמתה ובניגוד לגרסתה ההפוכה - המסוכנות תהיה גבוהה מלכתחילה לשיטת שירות המבחן - כי בתפיסתם אי-לקיחת אחריות משמעה אי-הפנמה של חומרת המעשה וזה ללא קשר לגרסת מור בתיק, כאמור. ברי שטוב היה עושה השופט מאור אבן חן אם היה מתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים וכן בוחן את האפשרות לשחרר על-רקע טענות החפות ומסוכנות העושה. לאמור, יש מפקחים טובים? יש עבר פלילי? יש גרסה מול גרסה? ככל והתשובה לשאלה הראשונה חיובית, התשובה לשאלה השנייה שלילית והתשובה לשאלה השלישית חיובית - ניתן לשחרר ללא צורך בעירובו של שירות המבחן. חזקת החפות מחייבת לעשות כן. יתרה מכך, ככל וקיימת מסוכנות בנסיבות האמורות היא נקודתית בלבד וניתנת לאיון ללא קושי מיוחד. אשר לכך, מסקנתנו היא כי שירות המבחן הוא לא הכרח בלתו לא ניתן לקבל החלטה שיפוטית מושכלת. ההפך הוא הנכון. גם בשלב הנוכחי ועל-רקע אי-המלצתו לשחרור.