כל מי שמצליח לעקוב אחר התהליכים שאזרחי מדינת ישראל עברו מ7 באוקטובר ועד היום, יודע בבירור, שההפקרה היא שהביאה את ההשפלה. כן, הפקרת הגבול נתנה לחמאס את האפשרות לעשות את המעשה הנורא מכול, להפתיע את מדינת ישראל, שהתהדרה במערכת מגן שאין שני לה, ולכן יכלה לשחרר, לכבוד חג שמחת תורה, יחידות שלמות, או להעבירן לגדה, ובכך לתת לחמאס אפשרות גם לתקוף, לרצוח, לאנוס ולשרוף וכמובן בכך להשפיל את אזרחיה, שחלקם עדיין נמצא בידי החמאס, וגם את המדינה כגוף חי ונושם.
אם חשבנו לרגע שההפקרה וההשפלה הסתיימו, צפינו בשבת האחרונה במופע השפלה שאפשר היה למנוע אותו, אילו גופי הביטחון וראש הממשלה שאמון עליהם, היו נוהגים בצורה אחרת לחלוטין בהליך החזרת השבויים. הבחירה בלחימה ללא מטרה מוגדרת חוץ מאשר להראות שאנחנו יכולים, ובכך להגיע למושג הביזארי 'הניצחון המוחלט' - מושג שאין מאחוריו (וגם מלפניו) דבר, היא אווילית. גם הגליית תושבי רצועת עזה, שני מיליון איש, אינה ישימה, וככל שעובר הזמן אנחנו מתרחקים מהניצחון המוחלט הזה יותר ויותר ובנוסף אזרחינו מושפלים עד דק.
מי יכול היה לצפות, שאזרחי ישראל ישובו ב-2023 וגם היום ב-2025 לחווית השואה. והגרוע מכל הוא שאנחנו ממשיכים, בעיניים פקוחות, תוך ידיעה שזה מה שקורה, להמשיך להפקיר את המופקרים שעדיין שוהים בידי חמאס ומאפשרים לחמאס להתעלל בהם, פעם ועוד פעם ועוד פעם. הגיע הזמן שנזעק די! עד כאן! המילה "עכשיו" שאותה זועקים המפגינים מתחילת המלחמה בערך מקבלת עתה מפנה חד וצריכה להישמע בכל מקום. כן עכשיו, עכשיו עכשיו...
לצערי נראה שהממשלה קיבלה קרדיט לעשות את מה שהיא רוצה, ובין היתר היא מוכנה להעלים את החטופים. או במילים אחרות, לגרום לכך שהם לא יצליחו לעבור את התופת החמאסית ויחזרו כגוויות. כל מי שראה אתמול את שלושת המשוחררים אוהד, אור ואלי, לא יכול היה להתעלם מההשוואה לשורדי אושוויץ, מאיידנק, בוכנוולד ועוד ביום השחרור שלהם.
ואני קורא למנהיגי מדינת ישראל: "אנה אנו באים? הלנצח תאכל אותנו חרב?" "עכשיו" ואין בלתו.