היו כבר עסקות חטופים מופקרות שעלו לנו בנהרות של דם. אבל עד כה היו אלו עסקות שכללו שחרור שחרור מחבלים "בלבד". מעולם לא הייתה עסקה שבה ביצענו צעדים מדיניים כתנאי לשחרור חטופים. כעת, זה מה שדורש חמאס. הפסקת המלחמה, נסיגת צה"ל מהרצועה, שיקום הרצועה והישארות חמאס בשלטון בניגוד גמור למטרות המלחמה. חמאס מבקש למעשה לכפות את מצב הסיום המדיני של המלחמה באמצעות שימוש בחטופים ובאיום על חייהם ושלומם - וזה קו אדום שאסור לחצות. יהיה מי שיגיד שחצינו כבר את הקו הזה בשלב הנוכחי של העסקה בהסכמה לסגת מציר נצרים ולאפשר שיבה של עזתים לצפון הרצועה. זה נכון וזו אחת הסיבות שהתנגדנו לעסקה. אבל זה צעד זמני והפיך, אסור להפוך אותו למדרון חלק ומסוכן. אם חלילה נחצה את הקו האדום הזה ונחתום על שלב ב' של העסקה, מה יהיה השלב הבא? ארגוני הטרור חוטפים עוד ישראלים ודורשים נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון, פינוי ישובים והקמת מדינה פלשתינית בתמורה לשחרורם? למה לא בעצם? אירן חוטפת כמה משפחות יהודיות שמטיילות בעולם, מעבירה אותן לשטחה ודורשת ביטול הסנקציות הכלכליות נגדה, התחייבות ישראלית לא לפעול נגד מתקני הגרעין ומסלול מהיר לפצצה? אתם משכנעים את עצמכם שזה לא ייתכן שמול דרישות כאלה אין ספק שנסרב להיכנע? על בסיס מה אתם אומרים את זה? מה ההבדל בין זה לבין שלב ב' של העסקה שהפך פתאום לכל כך טריוויאלי ומתבקש?! התקשורת המופקרת בישראל תשטוף לכם את המוח בלי שתשימו לב, בדיוק כמו שהיא עושה כבר יותר משנה. היא תשים לכם ברקע של כל תוכנית וכל מרואיין רק את הצבע הצהוב בסמלים ובדגלים, תזמין לאולפנים 99% מרואיינים שיציגו רק עמדה אחת. תשלול, תגחיך ותעשה דה-לגיטימציה מוחלטת למי שיבקשו להמחיש את מחיריה של העסקה ולהתנגד לה. היא תהפוך אותם לאטומים ורשעים, "אוכלי מוות" שמתעלמים מסבלם של החטופים ובני משפחותיהם. בשיטתיות ובעקביות היא תפמפם רק את הצורך הקריטי בהשבת החטופים ותחביא את הערכים, השיקולים והאינטרסים הלאומיים האחרים. משפחות החטופים שירצו את יקיריהם בבית בכל מחיר יפגינו, יגיעו לכל דיון בכנסת, ימלאו את האולפנים ויחדרו ללבבות של כולנו. אלופים בדימוס יסבירו שישראל תדע להתמודד גם עם פצצת אטום אירנית או עם מדינה פלשתינית, אבל לא בלי השבת החטופים. הם יסבירו חמורי סבר שזה בעצם הניצחון המוחלט ובלי זה לא יהיה כאן עתיד. ומה שנראה לנו הזוי עכשיו יהפוך לנורמלי ומתבקש ומובן מאליו וחיוני והכרחי. בדיוק כפי שבשבועות שאחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר לדבר על הפסקת מלחמה וכניעה והשארת חמאס בשלטון היה הזוי. והנה עכשיו, אחרי שנה של קמפיין ושטיפת מוח, זה כמעט הדבר היחיד שמותר לדבר עליו, ולאבא של חטוף מותר לייחל/לקרוא לרצח של שר שמתנגד לעסקה שתחזיר את הבן שלו והוא ממשיך להיות מרואיין מבוקש ולאף אחד אין אומץ להציב לו גבולות. צריך לומר, את משפחות החטופים קשה לדון בכאבן קורע הלב. אבל מדינה אחראית וחפצת חיים לא מתנהלת דרך הפריזמה שלהן ולא יכולה לתת לרגש ולכאב לנצח את השכל ולסכן את קיומה ואת עתיד אזרחיה כולם. את הקו האדום הבוהק הזה אסור לחצות. לא נאנס לבצע צעדים מדיניים במסגרת עסקה לשחרור חטופים. אין שום מנהיג אחראי שיקבל החלטות מדיניות ויכנע לתכתיבים מדיניים כחלק מעסקת חטופים. מי שיעשה את זה לא ראוי להיות מנהיג. הממשלה שלנו לא תיכנע לטירוף הזה. היא תמשיך לפעול בנחישות להשבת כל החטופים ואולם לא תיכנע לחמאס ולא תעצור רגע לפני השמדתו המוחלטת.