אפשר לתכנן מה שרוצים על עתיד רצועת עזה אבל האמת היא שזה לא משנה בפסיק את צרכי הביטחון של מדינת ישראל. חייבים חיילים נוספים עכשיו. שנה וחצי עוד מעט מאז תחילת המלחמה וממשלת ישראל לא עשתה צעד ולו קטן כדי להגדיל את הצבא. אין תחקיר ועדת חקירה אז לכאורה באופן רשמי אין הכרזה "שצבא קטן וחכם" היה קונספציה מסוכנת. ועם זאת גם בלי ההכרזה, העובדה שממשלת ישראל משמרת את הגישה הזאת בפועל היא פגיעה בביטחון שלנו. שום תירוץ לא יכול לחפות על זה. אותם אנשים שעשו מאות ימים מאז תחילת המלחמה, ישרתו גם השנה. לפחות 70 ימים על-פי התכנון. ומה עושים מי שאחראים לתקן? כלום. עסוקים בהודעות לתקשורת. קואליציית המשרתים נפגשה בשבוע שעבר עם שר הביטחון כץ. יש שם מילואימניקים שעשו מאות ימים השנה. הם תמימים במובן מסוים אבל נחושים לתקן. בסוף הפגישה אמרו לי שהם יצאו עם כאב לב. הם חשבו שיהיה ויכוח, היה מבזה. פוליטיקה של פעם, עסקנות. "האין ברירה" המפורסם. הרעיון שצריך למרוח כדי שהמפלגות החרדיות לא יכעסו. כץ לא מתכוון להעביר שום חוק שישנה את המציאות. הכל בנוי על שימור המצב הקיים. על שימור הממשלה לעוד חודש ועוד חודש. זה יגמר בסוף, יהיו בחירות. אין טעם לסמוך על כך שאחריהן זה יסתדר. צריך לוודא שזה מסתדר. מי? אנחנו. יש בישראל חברה משרתת ומשלמת מיסים. יש שם חובשי כיפות סרוגות רבים, חילונים, מסורתיים, מעט חרדים. יהודים, דרוזים, מעט מוסלמים ועוד. הם יקבעו. רק הם. מי שלא משרת במדינת ישראל, מי שלא לוקח חלק במעגל החובות, אסור שיחליט מה קורה כאן. אסור שיצביע או יבחר לכנסת. זה לא סביר, לא הוגן ומסכן את מדינת ישראל. מי שרוצה להשפיע שיעשה משהו למען המדינה. שירות צבאי או לאומי. לא נשמע לכם הגיוני? גם ריקון עזה היה רעיון שלא היה עובר כותרת בעיתון לפני שנה. זה היעד.