לקראת סיומה של מלחמת העולם השנייה, נשיא ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, עצר בדרכו חזרה מוועידת יאלטה במזרח התיכון ונפגש עם אבן סעוד על סיפונה של הסיירת האמריקנית Quincy שעגנה באגמים המרים שבמצרים. אבן סעוד, מייסד ממלכת ערב הסעודית ומלכה הראשון, נפגש עם רוזוולט בין ה-12 ל-14 בפברואר 1945, ובמהלך השיחות הונחו היסודות ליחסים המיוחדים בין ארה"ב לסעודיה, שנשמרים עד היום. במפגש סוכם כי ארה"ב תחליף במזרח התיכון את האימפריה הבריטית, שנחלשה בעקבות המלחמה, ותגן על שלטון השושלת הסעודית בתמורה לאספקת נפט. במהלך השיחות הבהיר אבן סעוד לרוזוולט שהעולם הערבי לעולם לא יסכים לקיומה של מדינה יהודית ולא יקבל אותה. הוא הדגיש שאם ארה"ב מעוניינת בברית עם הערבים, אל לה לתמוך בציונות. רוזוולט שאל אותו לדעתו בנוגע להקמת מדינה יהודית במדבר השומם של לוב, אך אבן סעוד שב והבהיר שערבים לא יסכימו לכך בשום מקום במזרח התיכון. בעקבות המפגש כתב רוזוולט ביומנו כי הבין על הציונות דברים שלא הבין כל חייו קודם לכן. בהתאם לתובנות אלו, מאז קום מדינת ישראל ב-1948 ועד לתקופת כהונתו של הנשיא טראמפ, מחלקת המדינה האמריקנית ראתה בישראל מכשול מדיני ומקור לחיכוכים ביחסי ארה"ב עם העולם הערבי. היו חריגים מעטים לכך: בסוף כהונתו של הנשיא קנדי, בעקבות משבר הטילים בקובה, הוא החל להעריך את יכולות צה"ל, שהודגמו במבצע קדש ב-1956, ואף שקל אפשרות לברית עימה. כמו-כן, אלכסנדר הייג, שכיהן לתקופה קצרה כמזכיר המדינה בממשל רייגן, טען כי ישראל היא בעלת ברית חיונית וכי חיזוקה משרת את האינטרסים של ארה"ב. עם זאת, הוא הודח במהרה, ובמקומו מונה ג'ורג' שולץ, שכיהן בעבר כשגריר בסעודיה והיה מזוהה עם שדולת הנפט הערבית. ההתקרבות בין סעודיה לישראל החלה בעיקר בשל התגברות האיום האירני והתחזקות טבעת כוחות הפרוקסי השיעיים סביב סעודיה. על-אף שהובילה קואליציה ערבית בתימן, סעודיה כשלה במיגור החות'ים, וזאת למרות כמויות עצומות של נשק אמריקני שסופק לה. במקביל, היא ספגה מתקפות טילים בליסטיים וכלי טייס בלתי מאוישים על בירתה ריאד ועל בתי הזיקוק שלה. התמיכה האמריקנית התבררה כבלתי מספקת, והיחסים בין המדינות התערערו בעקבות פרשת רציחתו של העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י. בתנאים של חוסר יציבות ואיום גובר על בית המלוכה הסעודי, שיתוף פעולה עם ישראל הפך לאינטרס ממשי. החלו ניצנים של נורמליזציה לא רשמית והתקרבות הדרגתית בין המדינות. עם זאת, כעת, כאשר ישראל הצליחה לפגוע בציר האירני במסגרת המלחמה המתנהלת באזור, האיום על סעודיה פחת באופן משמעותי. באופן פרדוקסלי, דווקא היחלשותו של האויב המשותף עשויה להפחית את המוטיבציה של סעודיה להמשיך בתהליך ההתקרבות עם ישראל. בישראל יש ציפייה שסעודיה, כעת, לאחר שישראל פגעה קשות באויב המשותף, תהיה נכונה יותר לנרמל את היחסים עמה. עם זאת, יש להבין כי בזכות ישראל, סעודיה ניצבת כעת בפני הזדמנות לשקם את מעמדה כמנהיגת העולם הערבי והאיסלאם הסוני. כדי להשיב לעצמה את ההובלה האזורית, סעודיה עשויה לבחור בדרך המסורתית של הנהגה בראש ההתנגדות לישראל. כך היה בעבר, כאשר התחרות על הנהגת העולם הערבי הובילה את מצרים הנאצריסטית ובהמשך את אירן לקחת חלק מרכזי בהתנגדות לישראל. בשנים האחרונות הבכורה עברה לקטר ולטורקיה. אך כעת, עם היחלשות האיום הקיומי מצד אירן, סעודיה עשויה לשוב ולמלא את תפקידה ההיסטורי כמי שעומדת בראש המאבק בישראל. אם אכן יושג נרמול בין ישראל לסעודיה, תהיה לכך משמעות היסטורית מרחיקת לכת בדמות הכרה עקרונית של העולם הערבי והאיסלאמי בציונות ובקיומה של מדינת ישראל. עם זאת, מחירו של מהלך כזה ידוע היטב עוד מאז הצגת "היוזמה הסעודית" בשנת 2000 והוא הקמת מדינה פלשתינית. הרעיון מאחורי היוזמה היה ועודנו המשך "תהליך השלבים", כלומר חיסולה של ישראל בשלבים בהתאם למודל הסכמי אוסלו. אסור לישראל להיסחף אחרי קסם הרעיון של נורמליזציה עם סעודיה אם המחיר לכך יהיה הקמת מדינה פלשתינית. אם האיום מצד אירן והציר השיעי יוסר כליל, לסעודיה לא תהיה כל סיבה להמשיך את תהליך ההתקרבות עם ישראל, והיא עשויה לחזור לתפקידה ההיסטורי כמובילת ההתנגדות לה.