מתי שהוא זה יקרה. אם לא עכשיו אז בהמשך. אני מקווה שנוציא כמה שיותר חטופים עד אז, זו חובה שלנו. אבל כשהם - החמאס - יעצרו, אנחנו חייבים להיות אכזריים. אסור להפגין חולשה, ניצחון לא משיגים בעזרת ססמאות על כובעים.
בפעם הראשונה שחטוף לא משתחרר, רצועת עזה מפסיקה לקבל חשמל, מים ואוכל.
כשיוחלט על העברת מזון בתמורה לחטופים, אז רק בשליטה שלנו. מתחמים מאובטחים. זה מה שהיה צריך להיות מהרגע הראשון, במקביל לתמרון. במקום זה קיבלנו קשקשת והבטחות מצד מי שלא נלחמים רק שולחים אחרים.
אין קושי צבאי לחזור לכל פינה ברצועה אבל אי-אפשר לחזור על אותן תפיסות. אותה קונספציה של לדבר הרבה ולעשות כלום.
אין ציפיות גדולות מהממשלה הזאת. עסוקים כל הזמן בעצמם. יש ציפייה מאיתנו לכפות עליהם לעשות את הדבר הנכון. הם בנתק כשאנחנו בחזית.