פחד נטישה. סביר מאוד להניח שהנשיא זלנסקי ובעלות הברית שלו באירופה לא ממש הצליחו לישון כמו שצריך הלילה. המהלכים האחרונים של הנשיא טראמפ, למרות שהיו צפויים בהחלט, מעוררים בקייב ובבריסל חששות כבדים שממשלו של טראמפ זורק את אוקראינה אל מתחת לגלגלי האוטובוס, ומנהל מו"מ ישיר מול מול הנשיא פוטין לגבי עתידה של אוקראינה, באופן שישפיע רבות, ואולי אף יעצב, את המציאות הביטחונית ביבשת בשנים הקרובות - ולא לטובה.
שימו לב לדברים שכתב הבוקר דימיטרי מדבדב, לשעבר הנשיא ור"מ רוסיה וכיום סגן ראש "המועצה לביטחון" של רוסיה: "נשיאי רוסיה וארה"ב שוחחו סוף-סוף, צעד מכריע לאחר שהממשל הקודם ניתק מגעים בדרג גבוה כדי להעניש את רוסיה, ודחף את העולם אל הסף. ארה"ב חייבת לקבל שאין "מדינה ראשית" בעולם של היום. הדיפלומטיה חשובה יותר מעוינות משום שלא ניתן להביס את רוסיה. אם ארה"ב לא תצליח להבין זאת, שעון יום הדין ימשיך לתקתק לעבר קטסטרופה. אם ארה"ב לא תצליח להבין זאת, שעון יום הדין ימשיך לתקתק לעבר קטסטרופה". רוסיה רואה בעצמה כמובן מעצמה גלובלית שוות ערך לארה"ב, ולפיכך בראייתה אך טבעי והגיוני שהנשיא פוטין ייפגש וידון עם נשיא ארה"ב והשניים יסגרו עניינים ודילים על איזורי השפעה. מבחינת פוטין אין עניין במו"מ מול הנשיא זלנסקי.
בהיבט הזה הנשיא טראמפ משרת היטב את הנראטיב הזה, ומקדם מו"מ אינטנסיבי וישיר מול מוסקבה על עתידה של אוקראינה, מבלי לשתף את האחרונה באמת בכוונותיו ובהשלכות ההסכם הנרקם בינו לבין פוטין. יתר על כן, טראמפ אומנם רואה במלחמה דבר נורא, אך מתייחס אליה כמעין אסון טבע - ולא כתוצר של מהלך תוקפני ואגרסיבי של רוסיה נגד שכנתה, במטרה להכניעה ולחסל את עצמאותה, בניגוד גמור לכל כללי החוק הבינלאומי והנורמות הבינלאומיות הבסיסיות שעוגנו בעקבות מלחה"ע ה 2. זו אגב בדיוק הסיבה שפוטין המתין עד לחילופי הממשל בוושינגטון ולכניסתו של טראמפ לבית הלבן - הוא הבין היטב שאז יוכל להישג את מטרותיו, ונראה שהוא אכן עומד לקבל הרבה מעבר למה שהוא עצמו ייחל לו.
שימו לב לדברים שאמר אמש בבריסל שר ההגנה של ארה"ב פיט הגסת': "אני כאן היום כדי לקבוע באופן ישיר וחד-משמעי שמציאות אסטרטגית סבוכה מונעת מארה"ב להיות העריבה העיקרית לביטחון באירופה. המציאות מונעת מארה"ב להיות להיות עריבה לביטחון אירופה, ואפשר לצפות צמצום של כוחות ארה"ב באזור. אנו מתמודדים עם מתחרה עמית בסין הקומוניסטית, עם היכולת והכוונה לאיים על מולדתנו ועל האינטרסים הלאומיים המרכזיים בהודו-פסיפיק. ארה"ב נותנת עדיפות להרתעת מלחמה עם סין באוקיינוס השקט. נדרשת הכרה במציאות של מחסור, וביצוע חילופי משאבים כדי להבטיח שההרתעה לא תיכשל. הרתעה לא יכולה להיכשל. בעלות הברית באירופה חייבות להוביל מהחזית. ארה"ב לא תסבול עוד מערכת יחסים לא מאוזנת המעודדת תלות. במקום זאת, מערכת היחסים שלנו תיתן עדיפות להעצמת אירופה לאחריות משלה לביטחונה".
הדברים הברורים הללו משמעם שאירופה תצטרך להגביר דרמטית את ההוצאות הביטחוניות שלה, אל מול איום רוסי הולך וגובר. ע"פ דוח של שירותי הביון הדנים, בכוונת רוסיה לתקוף בתוך שנים בודדות מדינות באיחוד האירופי. עבור פוטין טראמפ מגשים חלום ממש - מצמצם מעורבות צבאית, מסדיר יחסים עם רוסיה, מחליש את ברית נאט"ו ולמעשה מסייע לעצב סדר עולמי חדש שמשרת את האינטרס הרוסי במידה רבה.
מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה נאם אמש במטה נאט"ו בבריסל והסכים שעל מדינות הברית להגדיל יותר את הוצאות הביטחון שלהן, ולהתכונן לעימות. הוא הסכים של מדינות אירופה להגביר את היקף הסיוע לאוקראינה, אבל הוסיף את הדברים הבאים: "כדי לשנות באמת את מסלול הסכסוך, אנחנו צריכים לעשות אפילו יותר. ככל שאוקראינה תהיה חזקה יותר בשדה הקרב, כך היא תהיה חזקה יותר ליד שולחן המו"מ, כך גדלים הסיכויים להשיג עסקה טובה לשלום בר קיימא. זה מה שכולנו רוצים - לאוקראינה, למען הביטחון המשותף שלנו ולמען היציבות העולמית". אבל נראה שטראמפ ורוטה לא ממש רואים עין בעין בסוגיית היחס הרצוי מול רוסיה. הנשיא טראמפ מעניק דה פקטו פרס אדיר לתוקפן, ונמנע מלקבל החלטות שירתיעו את רוסיה מלתקוף את אוקראינה שוב בעוד שנה או שלוש שנים. סדר עולמי חדש ומבעית של תפוס כפי יכולתך.