יצחק עמית, נשיא בית המשפט העליון החדש, אמר בנאום ההשבעה שלו כי "חובתנו כלפי הציבור היא לחזק ולשפר את השיח הממלכתי והמכבד בין הרשויות. בשם הרשות השופטת אומר כי אנו נכונים להידברות, לשיח ולשיתוף פעולה ענייני". אלו דברים ראויים, וחבל מאוד שהתנהגותו של עמית עד מינויו התאפיינה בדורסנות ובהתנשאות, ושללה כל אפשרות להידברות ולשיתוף פעולה. עם זאת, אם נשיא בית המשפט העליון הנכנס רוצה לפתוח דף חדש, אדרבה ואדרבה, עליו להראות במעשים שהוא באמת נכון לשיתוף פעולה ענייני ולהפגין נכונות לעשות ויתורים ראשון. על עמית להודיע באופן פומבי שהממשלה תוכל לבחור את יושב הראש של ועדת החקירה הממלכתית לחקר מחדל 7 באוקטובר, מקרב אחד מנשיאי בית המשפט העליון בדימוס או מקרב אחד משופטי בית המשפט העליון המכהנים. בדרך זו, הממשלה תוכל למנות נשיא בדימוס כמו אשר גרוניס או שופט מכהן כמו נעם סולברג לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית שתזכה לאמון מלא מרוב העם (מה שלא יקרה אם עמית ימנה את עצמו או שופטי עבר כמו אסתר חיות או חנן מלצר לעמוד בראש ועדת החקירה). בנוסף, על עמית להודיע לשר המשפטים יריב לוין שהוא יסכים למינוי של ד"ר רפי ביטון או של ד"ר אביעד בקשי לבית המשפט העליון (מי מהם שימונה יהיה שופט אחד מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון). כמובן, בתמורה הוא יוכל לדרוש למנות שופט עליון מקרב המועמדים ששר המשפטים התנגד להם עד עתה. אם עמית לא יגלה נכונות אמיתית לפשרה, ובמקום זה ימשיך את מסורת הדורסנות שמאפיינת את התנהלות "העליונים" בשנים האחרונות, המשבר בין בית המשפט העליון לבין הממשלה והקואליציה יימשך והוא יהיה נשיא נכה לכל אורך כהונת הממשלה הנוכחית, כאשר יותר ממחצית מהעם לא מכירה בסמכותו. הפתרון למשבר בידיו של עמית. עכשיו נותר רק לראות אם הוא באמת התכוון למה שאמר בנאום ההשבעה שלו, או שמא היו אלו רק מילים ריקות.