לנטוע עץ או זרע חדש באדמה הוא תמיד מעשה שטומן בחובו אי-ודאות גדולה וסיכון, ולכן תובע מאיתנו אומץ. האם הזרע - או לחלופין - העץ ייקלט? האם האדמה מתאימה? האם העץ יצמיח שורשים וייתן את פירותיו בעיתו? האם השמש תעניק לו את חסדיה במידה הנכונה?
אם תסתיר את פניה ממנו הוא יכמוש וייבול. אם השמש תכה בו בעוצמה - הוא עלול לגווע מיובש ומצמא. ואם חלילה, בעת סערה, הרוח תפגע בו בעוצמה, היא תשבור את ענפיו החלשים, תעקמם, והוא לא יצליח לעמוד איתן וזקוף. ואם חלילה יישרף היער והעץ יעמוד מושפל, שחור גזע וערום מעלוות עליו.
כשאנו נוטעים עץ אנחנו נוטעים בו גם תקווה. תקווה שיצמח ויכה שורשים עמוקים באדמה, שיפרח וייתן את פירותיו בנדיבות ויטפס מעלה מעלה, בעת שענפיו יעניקו מצילם לבני האדם החוסים בצילו.
כך הם חיי האדם. אנחנו, כל חיינו, נוטעים יוזמות, פעולות ומעשים בכל שדות חיינו, ונושאיםֶ תפילה שמעשינו יצלחו בידינו. במעשים אלו, שמלכתחילה אין לנו כל ודאות שיצליחו - אנחנו מגלים אומץ ונוטלים סיכון. ההצלחות וההישגים שלנו ראשיתם בחלומות ובנטיעה, מתוך אמונה שנצליח במה שאנו רוצים להשיג.
למרות שהצלחתנו אף פעם אינה מובטחת - חשוב שכל חיינו נמשיך לפעול, ליצור, לנטוע יוזמות ומעשים מתוך אמונה ש'העצים' שאנו נוטעים יכו שורשים, יצמיחו הצלחות והישגים, ויגדילו את הפריחה והצמיחה בחיינו.