הנשיא טראמפ אינו מתווך ניטרלי. הוא מונחה על-ידי אינטרס ארה"ב ומשוכנע שישראל מהווה מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור ארה"ב, כלכלית וצבאית, טכנולוגית ומבצעית. הוא רואה בטרור האיסלאמי איום על הדמוקרטיות המערביות, כולל ארה"ב ("השטן האמריקני הגדול"), ומודע לרפיסות נאט"ו ואי-נכונות הארגון לפעול צבאית ופוליטית נגד הטרור האיסלאמי. הוא גם מבין שמאכלת אירן ו"האחים המוסלמים" מונחת על צוואר כל משטר ערבי פרו-אמריקני. מכאן, המסקנה שישראל היא בעלת הברית היעילה, אמינה ומנוסה ביותר במאבק ארה"ב בטרור האיסלאמי. הוא גם רואה בישראל בעלת ברית חיונית במטרתו לצמצם, ואולי אף לסיים, מלחמות וטרור, המחייב השמדה - ולא הכלה - של מוקדי מלחמה וטרור כגון חמאס. טראמפ שואף לצמצם את נוכחות צבא ארה"ב במזרח התיכון. אבל, הוא לא מתעלם מהמזרח התיכון כמוקד מרכזי של טרור וסחר סמים אנטי-אמריקנים (הפועלים גם על אדמת ארה"ב!), ומיקום של 48% מעתודות הנפט בעולם. המזרח התיכון הוא גם צומת נתיבי-סחר קריטיים בין אסיה ומערב אירופה, המשתרעים בין הים התיכון, ים סוף, האוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי, ובין אירופה, אסיה ואפריקה. הוא רואה בישראל בעלת ברית יחידה המסוגלת למלא את החלל הנוצר בעקבות צמצום נוכחות צבאית של ארה"ב. ישראל היא מוצב-קדמי אמריקני שאינו זקוק לכוח אדם אמריקני, אלא רק לציוד צבאי אמריקני, ומתפקדת כנושאת מטוסים אמריקנית הגדולה בעולם ללא חיילי ארה"ב על סיפונה. טראמפ - כמו רוב המצביעים והמחוקקים בארה"ב, וכל צוות מדיניות החוץ והביטחון שלו - מזהה את ישראל כחלק מכוחות הטוב במאבק נגד כוחות הרשע, הכוללים את הטרור האיסלאמי. הוא מבין שהטרור האיסלאמי והפלשתיני הם מונחי-אידיאולוגיה פנאטית, שורשית ואנטי-מערבית, ולכן יש להביסם ולא להכילם. הוא תומך בחובתה של ישראל לנצח את הטרור, ולא רק בזכותה להגן מפני הטרור. הוא מודע לכך שניצחון ישראל על הטרור האיסלאמי הוא גם ניצחון אמריקני, ומשדרג את יציבות כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים (כגון ירדן), המאוימים על-ידי אירן, האחים המוסלמים ודאעש. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ סילק את ממסד מחלקת המדינה מבמת העשייה של מדיניות החוץ והביטחון, עקב כישלונו השיטתי, במיוחד במזרח התיכון, ובמיוחד בניסיונות אין-ספור לקדם שלום בין ישראל לשכנותיה. לכן, טראמפ הצליח להביא ארבעה הסכמי שלום ("הסכמי אברהם"), מכיוון שפעל בניגוד לתפישת העולם של מחלקת המדינה, הרואה בסוגיה הפלשתינית את מוקד הסכסוך ערב-ישראל וזעזועי המזרח התיכון. בניגוד להשקפת העולם של מחלקת המדינה, טראמפ אינו רואה בישראל חלק מהבעיה, אלא חלק מרכזי מהפתרון. הוא אינו מאמין בהכלת הטרור אלא בהכרעתו, ורואה בעזה מדינת טרור, שאוכלוסייתה מזדהה - חינוכית, דתית, תקשורתית וטקסית - עם הטרור. בניגוד להשקפת העולם הרב-לאומית והקוסמופוליטנית של ממסד מחלקת המדינה, טראמפ מתנגד לגיבוש מכנה מדיני משותף עם האו"ם וארגונים בינלאומיים, הפועלים בשיטתיות נגד אינטרס ארה"ב וישראל. הוא דבק בעצמאות הפעולה הביטחונית והמדינית של ארה"ב, בשיתוף פעולה עם בעלות ברית יעילות (כמו ישראל), ומתנגד לשעבד את מדיניות ארה"ב למדיניות האו"ם העויין ואירופה הרופסת. טראמפ מעריך את כוח ההרתעה של ישראל שהפך אותה לבעלת ברית ייחודית, המשדרגת את כוח ההרתעה של ארה"ב. הוא רואה בישראל מרכז חדשנות של כ-250 ענקיות היי-טק מארה"ב, התורם לעליונות הטכנולוגית של ארה"ב. הוא רואה בישראל "חנות היוקרה" ומעבדה חסכונית בתנאי קרב של צבא ארה"ב והתעשיה הביטחונית בארה"ב, המניבים למשלם המיסים האמריקני מיליארדי דולרים כתוצאה מחיסכון בהוצאות מחקר ופיתוח, שדרוג התחרותיות האמריקנית בשוק הבינלאומי, הגדלת היצוא האמריקני, והרחבת בסיס התעסוקה האמריקנית - השקעה ייחודית המניבה לארה"ב תשואה חסרת-תקדים.