הזעזוע העמוק והסערה המטלטלת את עם ישראל מאז טבח שבת שמחת תורה, הם לא ריאליטי חטופים וחללים, הם החיים הנוראיים שנכפו עלינו על-ידי ארגוני הטרור, סוחרי הגופות וספסרי דם היהודים.
האבל הגדול וסאת הייסורים שגדשה מלווים אותנו בהיסטוריה רווית דם גיבורנו מיום שובו של עם ישראל למולדתו, למכורתו לארצו המובטחת. ילדים יהודים נטבחו, קשישים נרצחו, גרונות נערות שוספו, נשים נאנסו, חיילים נחטפו, כל הזוועות שחסרי אנוש יכולים לבצע כבר בוצעו. בכל עת בה היה אפילו יהודי בודד בעולם, נחלי דם היהודים תמיד זרם, לעיתים לאיטו, לעיתים במלא עוצמתו, אך תמיד זרם.
אחרי הטלטלות המייסרות של טבח שבת שמחת תורה, של גיבורי האומה שנפלו במלחמה להצלת החטופים, של ייסורי הפצועים בגוף ובנפש, של חוסר הידיעה מי בחיים ומי חלל, נאלצנו לחזות בחרפה האנושית השבועית של השבת חללים וחטופים, רולטת החמאס ואנשי התועבה.
נאלצנו להאביס את המחבלים והמחפים על הפשע, נאלצנו לדאוג לשלומם, בריאותם, חוסנם, ותנאיהם של מי שהצלחנו לעצור אחרי שאנסו בנותינו, טבחו בילדינו, ביתרו נערותינו, שרפו בתינו, הרעיבו והתעללו בחיילנו. נאלצנו להכניס משאיות של מזון ודלקים, מלט וברזל, נאלצנו כמעט להביס את עצמנו.
מאז טבח שבת שמחת תורה, שבע הזירות רותחות בטמפרטורות שונות. תמיד רותחות - פיגועים בערי ישראל, התעללות בלתי פוסקת במשפחות החטופים, ניסיון לשוב להתפוצצות אוטובוסים על יושביהם, השבת גופה אנונימית במקום אם הבנים, שירי, חרפת ביזוי אדם, חרפת עלובי אנוש.
בהצגת הזוועה והחרפה האנושית האחרונה וקודמותיה, התפאורה בה בחר ארגון הטרור המזוויע בהשבת גופות החללים, היא של מאות ילדי מחבלים שהגיעו לצפות ולהריע לחלאות המין האנושי אנשי התועבה, בטקס הזוועה. מקדשי המוות, שהידי המחר. בהצגת הזוועה והחרפה האנושית האחרונה וקודמותיה, התפאורה בה בחר ארגון הטרור המזוויע בהשבת גופות החללים, היא הצבת כרזת זוועה, עלילת דם אנטישמית של ימי תשפ"ה ובה תמונת ראש ממשלת ישראל כערפד צמא דם האוחז בידיו המגואלות בדם את ארבעת החללים, ומתחתיו כיתוב בשלוש שפות: "רצח אותם בושע המלחמה בטלי המטוסים הקרביים" השגיאות במקור.
הפלצות והזעזוע שאחזוני התחלפו במהרה בתובנה הבלתי הגיונית בעליל, הבלתי סבירה, הבלתי אנושית בעליל, החולנית, בצער עצום על ההבנה כי יש גם מי בקרב ההזויים, הפונדמנטליסטים, מכונות הרעל, התועמלנים, המופקרים, חסרי האחריות, אשר רואים עין בעין עם ארגוני הטרור כי האשם במות החטופים, במות החיילים, אחד הוא, לא חמאס, לא ארגוני הטרור, אחד הוא ושמו בנימין נתניהו בתוארו ראש הממשלה.
מאז טבח שבת שמחת תורה, יש גם במדינת ישראל תועמלנים של החמאס, מדעת או שלא מדעת, אשר קשרו קשר להחליש את מדינת ישראל, להאשים את ממשלת ישראל והעומד בראשה בכמיהה עזה לראות במות החטופים, להאריך את המלחמה כדי לשמר את שרידותו הפוליטית. חבורה מופקרת חסרת אחריות הלוקה במחלת הרלב"ת הסופנית.
נחרדתי מעצם ההשוואה בן אותם מופקרים ובהם נושאי משרות בכירות בעבר בשירות הציבורי לבין תועמלני ארגון הטרור, הטרמינולוגיה, המיצגים, התפאורה, כמעט זהים, הנחמה בה אני נאחז היא כי מדובר במיעוט זניח, שולי המצוי בשעות פרפורי היעלמותו מהחברה הישראלית הבריאה, קומץ הנאחז עדיין בציפורני השנאה במוקדי כוח.
אנחנו ננצח בכל החזיתות. אנחנו, רוב העם היהודי במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית, בחזית ובעורף, נתרומם כעוף החול, נניף את הדגל, נצדיע לאריות האומה, נחבק את החטופים ומשפחותיהם. אנחנו היהודים השפויים, אנחנו היודעים להבחין בין התוקף לקורבן, בין הטוב לרע, אנחנו ננצח גם את המופעים החולניים, גם את חרפת האדם, גם את הרוע המזוקק. אנחנו ננצח.