כלכלנים מאוד אוהבים מעברים מהירים - מה שמאפשר לבדוק את התגובה של הציבור. אבל כבר מהתקופה הקצרה שעברה מאז אימוץ אגרות הגודש בניו-יורק, המסקנות ברורות: הצלחה אדירה.
הנוסעים ברכב מרוצים (לא כולם כמובן) - הם משלמים אבל חוסכים הרבה זמן, נוסעי האוטובוסים מרוצים, נוסעי הרכבת התחתית לא מרוצים בגלל עלייה בצפיפות, אבל הצפיפות עדיין לא חזרה לרמה שהייתה לפני הקורונה, ולא פחות חשוב, ההכנסות מאגרות הגודש יאפשרו השקעה בשיפור התח"צ.
יש לזה כבר עדויות רבות. בגדול, צמצום מתון של מספר כלי הרכב, חיסכון רב בזמן על הכביש, אני מניח (לא ראיתי נתונים) שגם בזיהום האוויר, ובגדול שיפור ברווחה. התשלום מחליף את זמן ההמתנה. תשלום אינו בזבוז משאבים זמן המתנה כן.
טראמפ, טוענים תומכיו, הוא לא סתם בריון אינפנטיל. הוא מלך המשא-ומתן. הוא יודע לסגור דיל. הוא מאיים במטרה להשיג תוצאות. מכס, לשיטתם, לא באמת נועד להזיק למסחר הבינלאומי, אלא להשיג הסכמי סחר משופרים. האיום בפינוי עזה או האיום בגהינום על עזה אם לא ישחררו את כל החטופים, רק נועד לקבל עסקה טובה יותר.
אז ככה: צריך להיות קצת מוגבל מחשבה בשביל להאמין שמי שמאיים כל הזמן ולא מקיים שומר על אמינות, אבל אפילו אם נתעלם מכל זה, הניסיון של טראמפ לבטל את אגרות הגודש בניו-יורק מדגים בצורה חד-משמעית שמדובר בבריון אינפנטיל. פופוליסט מוחלט.
האמריקנים המליכו פסיכופת נרקיסיסט שיעשה להם נזק אדיר. ולא רק להם. פשוט אסון.
אבל מה יש לנו, הישראלים, להלין על האמריקנים? תראו את המלך שלנו ואת ממשלתו המטורפת. לפחות נתניהו, בשונה מטראמפ, לא עושה כלום כראש ממשלה מלבד שמירה על שלטונו דרך כניעה לאינטרסים של השותפים שלו מטורפי הדת.