מה אם בשיחות בין רוסיה וארה"ב בריאד, אוקראינה היא רק חלק מעסקה גדולה יותר לנרמול היחסים בין וושינגטון ומוסקבה? מה אם טראמפ מנסה להפריד את רוסיה מסין, במין "ניקסון במהופך"? ואיך הדבר עשוי להתקשר לחששות אמריקנים לגבי טאיוואן ב-2027? המפגש הדיפלומטי שהתקיים לאחרונה בסעודיה בין נציגים אמריקנים ורוסים בכירים מעורר שאלות מרתקות לגבי האסטרטגיה האמריקנית. לפי הדיווחים, השיחות עסקו גם בסוגיית אוקראינה, אך בראש ובראשונה בנרמול היחסים בין המדינות, כולל יחסים מדיניים וכלכליים. מה קרה שוושינגטון מנסה לנרמל יחסים עם מוסקבה? בראיון שהעניק טראמפ לטאקר קרלסון באוקטובר 2024, אמר טראמפ באופן מפורש שהוא "יעבוד לפרק" את הברית בין רוסיה וסין, בתארו אותן כ"אויבות טבעיות" בשל מחלוקות טריטוריאליות ואינטרסים אסטרטגיים מנוגדים. התבטאות הזו מספקת בסיס לתיאוריה שהייתי רוצה לבחון: האם אנו עדים לניסיון לחזור על המהלך ההיסטורי של ניקסון, אך הפעם עם רוסיה? אזכיר תחילה מה היה "מהלך ניקסון" המקורי. ב-1972, הנשיא ריצ'רד ניקסון ביצע מהפך היסטורי כשפתח את הדלת לסין הקומוניסטית, בניסיון מוצהר לנצל את הקרע הסיני-סובייטי ולבודד את ברית המועצות. מדוע שארה"ב תרצה לעשות היום משהו דומה עם רוסיה? אפשר לחשוב על שתי סיבות:

החשש מ"מלחמה בשתי חזיתות"

ארה"ב אמורה להיות מוכנה למלחמה בשתי חזיתות. אבל שורת פרסומים והערכות, כולל של הקונגרס, מצביעה על כך שארה"ב לא מוכנה לתרחיש הזה, אם בגלל מחסור בחיילים, ציוד או יכולת לוגיסטית. כלומר, אם חלילה תפרוץ מלחמה במזרח אסיה, התרחיש הגרוע ביותר עבור ארה"ב שמלחמה תפרוץ גם באירופה. ומלחמה במזרח אסיה כנראה נראית לממשל טראמפ כמו אפשרות סבירה. יש הערכה רווחת בוושינגטון שב-2027 סין מתכוונת להיות מוכנה לכיבוש טאיוואן. אם ארה"ב אכן מודאגת מאפשרות של מהלך סיני נגד טאיוואן בסביבות שנת 2027, הממשל ירצה כמה שיותר מהר לנטרל אפשרות לשתי חזיתות, על-ידי עסקה עם רוסיה.

גישה למינרלים קריטיים ואנרגיה

רוסיה עשירה במינרלים קריטיים שחיוניים לתעשיות המתקדמות ולביטחון הלאומי האמריקני. אורניום, פלדיום, ניקל, טיטניום ומתכות נדירות אחרות הן משאבים שארה"ב מעוניינת להבטיח גישה אליהם, במיוחד נוכח השליטה הסינית ההולכת וגדלה בשוק המינרלים העולמי. רוסיה גם עשירה בנפט וגז, וחברות אמריקניות היו פעילות בהפקה ויצוא דלקים, במיוחד בצפון הארקטי. נרמול יחסים יביא הזדמנויות חדשות לתאגידים אמריקנים. הוא גם יוריד את מחיר הנפט. אבל כדאי גם לעמוד על ההבדלים המהותיים בין המצב הנוכחי לבין התנאים ששררו בתקופת ניקסון. אולי ההבדל המשמעותי ביותר הוא היעדר קרע אידיאולוגי עמוק בין רוסיה לסין כיום. בשנות ה-60 וה-70, ברית המועצות וסין היו שקועות במחלוקת אידיאולוגית עמוקה על הפרשנות הנכונה של המרקסיזם-לניניזם. לעומת זאת, כיום רוסיה וסין אינן חלוקות על בסיס אידיאולוגי, אלא מאוחדות בהתנגדותן למה שהן מכנות "הגמוניה מערבית" ו"ערכים אוניברסליים" מערביים. שתי המדינות רואות באופן דומה את המערכת הבינלאומית, ומתנגדות למה שהן תופסות כניסיונות מערביים להכתיב את ערכיו, צורת השלטון המועדפת עליו וכמובן שמירת האינטרסים האסטרטגיים שלו דרך סנקציות ופעילות צבאית. הבדל משמעותי נוסף הוא העומק והטווח של היחסים הכלכליים בין רוסיה לסין כיום, שהם הרבה יותר משמעותיים מהיחסים הסובייטיים-סיניים בשנות ה-70. במהלך העשור האחרון, ובמיוחד מאז 2014, רוסיה וסין פיתחו מערכת יחסים כלכליים הדוקה, עם סחר דו-צדדי שהגיע כבר ל-240 מיליארד דולר. עסקות אנרגיה גדולות יצרו תלות הדדית בין הכלכלות. שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות גם הוא התרחב, עם מכירת מערכות נשק מתקדמות מרוסיה לסין ותרגילים צבאיים משותפים קבועים. וזה עוד מבלי לדבר על ארגונים משותפים, כמו BRICS. ורוסיה וסין כמובן זוכרות איך ארה"ב שיחקה בשתיהן במלחמה הקרה. גם אם יש להן מחלוקות, כרגע היריבה הגדולה של שתיהן היא ארה"ב. פתיחת דלת לרוסיה תהיה חייבת לכלול ויתורים משמעותיים בנושא אוקראינה, נסיגה מעקרונות שהמערב הצהיר עליהם, והקלה בסנקציות. מהלכים כאלה יפגעו באמינות האמריקנית בעיני בעלות בריתה באירופה, יערערו את לכידות נאט"ו, ויחלישו את הרתעתה. מדינות מזרח אירופה, במיוחד פולין ומדינות הבלטיק, יראו בכך בגידה ונטישה אמריקנית, דבר שיפגע קשות באמון ביחסים הטרנס-אטלנטיים. המהלך של טראמפ ישלח גלי הלם הרבה מעבר לאירופה. עבור מדינות כמו יפן וקוריאה הדרומית, הניסיון האמריקני להתקרב לרוסיה עשוי לעורר חששות משמעותיים. אם ארה"ב מוכנה לשקול עסקה עם רוסיה על חשבון אוקראינה, מה מבטיח שלא תשקול עסקה דומה עם סין על חשבון טאיוואן או יפן, או עם קוריאה הצפונית על חשבון קוריאה הדרומית? חששות אלה עשויים לדחוף את בעלות הברית האסייתיות להגביר את מאמצי ההתחמשות העצמאיים שלהן ולחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן. יפן כבר נמצאת בתהליך של הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון שלה, וקוריאה הדרומית מחזקת את יכולותיה הצבאיות. תהיה אשר תהיה הסיבה להתקרבות האמריקנית לרוסיה, היא עוד צעד בהחלשת מערכת הבריתות האמריקנית, ודחיפת מדינות מערביות להתחמש "ולשוב" כשחקניות מלאות במאבק הכוח העולמי.