צה"ל ובעיקר צבא היבשה, סדיר ומילואים, שחוק, אחרי שעשה תמרון יעיל ומוצלח יחסית (והיו הרבה ספקות כולל לראש הממשלה). היו באמת פערים עצומים שנסגרו בשלושה שבועות ההכנה בתוספת היקפי אש עצומים וסיוע חסר תקדים שעזרו גם לביטחון וגם להקטנת החיכוך עם האויב. השחיקה של צה"ל באה לביטוי גם בצפון, שם למרות מהלך מזהיר של ביפרים ותקיפה אווירית מזהירה, בתוספת שנה של חיכוך על הגבול, אפשר היה לגייס את שארית הכוח של צה"ל לניקוי קו הכפרים הראשון כשאין כמעט אויב מנגד, ולכן זה הלך יחסית חלק. לכל זה כדאי להוסיף שהממשלה לא עשתה דבר כדי להשלים את פערי כוח האדם של צה"ל, היא עדיין מגלגלת את גיוס החרדים קדימה בתקווה שיגיע נס, ולכן גם נמנעה מהארכת השירות הסדיר, והשאירה לצבא להתמודד עם הדרישה מאנשי מילואים להגיע ל-80-70 פלוס ימים בשנה הקרובה, בלי חידוש המתקפה בעזה. המשמעות היא שכדאי לחתור לסיום המלחמה כי כל תרחיש אחר הוא אסוני, וגם החטופים יופקרו. האיומים ודברי הרהב על החזרה למלחמה הם הפקרות ביטחונית. הערכת מצב אסטרטגית חייבת לכלול מודעות למצב המשאבים שעומדים לרשותך וחייבים להתחיל בשיקום המדינה והצבא לפני שניתן לצאת לעוד מתקפה. חמאס צריך להיות מושמד אבל אין לנו את הצבא והכלכלה שיאפשרו את זה. גם אין דרג מדיני עם מטרות ברורות, ברות השגה ומדיניות שתומכת במעשה הצבאי: ממשל צבאי הוא אסון, אז נהרוג מלא ערבים, מה אז אם אין חלופה שלטונית? זמיר, מוכשר ככל שיהיה, יתקשה לתקן הכל בקדנציה אחת. צריך להתמקד בערכים כולל טוהר הנשק כי גם בתחום הזה איבדנו שליטה, וצריך גם להחזיר את המשמעת הצבאית. צריך גם לצבור פוטנציאל אם תהיה התפרצות ביו"ש וחלילה תפנית בירדן או מצרים. מדינה לא יכולה להמר על הביטחון שלה בלי שוליים.