ידועים דברי חז"ל המובאים בתחילת ספר ה'תניא', שכאשר נשמה יורדת לעולם "משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע". שאיפת כל אדם במשך חייו היא להגיע לשלמות, למימוש היכולות שלנו בצורה מושלמת, ובכלל להיות אנשים מושלמים. אולם לעיתים מכה בנו ההכרה כי שלמות זו היא אשליה בלתי מושגת, זהו יעד שלעולם לא נצליח להגיע אליו. או אז מתחיל האדם להטיל ספק - האם בכלל עליו לשאוף לשלמות? אולי עדיף שנכיר במגבלותינו כבני אדם שנבראו עם חסרונות, ולעולם לא נהיה מושלמים?
בשבת קודש ראש חודש אדר נוסיף לקריאה של פרשת השבוע, את פרשת "שקלים", שבה הקב"ה מצווה אותנו במצווה מיוחדת, לתרום מחצית השקל עבור בית המקדש ועבור קורבנות ציבור. בדרך כלל, בכל תרומה והקדשה כלשהי של האדם לבית המקדש, נדרשת ממנו נתינה שלמה ומושלמת, כמו הקרבן שחייב להיות "תמים", שלם, ללא מום כלל, וכך כל תרומה לקודש עליה להיות מושלמת - "כל חלב לה' ".
אך בתרומה זאת התורה מדגישה בדיוק את ההפך - "מחצית השקל", ולא יותר. מדוע לא שקל שלם? או מטבע אחר שלם, ששוויו 'עשר גרה', כשוויו של מחצית השקל, כפי שאומרת התורה 'עשרים גרה השקל'. [אגב, גם בימינו כאשר אנו מקיימים את המנהג של "זכר למחצית השקל" בחודש אדר, המנהג המקובל והבסיסי הוא לתרום מינימום חצי של המטבע המקומי.]
אך כשנעמיק בדבר נראה, שאמנם מצד אחד יש לתת חצי, אך דווקא אותו חצי חייב להיות 'שלם' - עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה', כלומר המחצית חייבת להיות ב"מספר השלם", עשר גרה דווקא. יש כאן מסר חשוב ומיוחד, שיעור ב'מושלמות' אמיתית:
אכן, האדם נברא באופן שיש לו חסרונות, ואיננו יכול להיות מושלם בעצמו. אך בוודאי שעליו לשאוף שלמות וביכולתו להגיע אליה - כיצד? על-ידי שיכיר בכך שהוא עצמו איננו שלם. כאשר האדם מבין ומפנים שהשלמות האמיתית בעולם היא רק בורא העולם בעצמו, והוא עצמו, ככל שיתאמץ וישתדל, איננו אלא חצי; הוא מבין את אפסותו ומבטל את ישותו העצמית בפני הקב"ה - או-אז הוא מתחבר להקב"ה עצמו והופך להיות שלם באמת, שהרי הקב"ה הוא שלמות הטוב בעולם.
אלא שענווה ו"ביטול" זה איננו פוטר אותו מלעשות כל מאמץ להגיע לשלמות של אותה מחצית, "עשר גרה", לעשות כל שביכולתו להיות "מחצית" שלמה, ואז, כאשר הדבר נעשה מתוך ביטול אמיתי, הוא זוכה להיות אומנם "מחצית" אך מחצית של שקל שלם.
זוהי הדרך להקים את המשכן ולהביא את אורו של הקב"ה לעולם: "ועשו לי מקדש" - עליך לעשות מקדש מפואר ככל יכולתך, אך לדעת שאין בכוחך לעשות דבר עד ש"ושכנתי בתוכם", עד שתרד "אש מלמעלה", והקב"ה ישלים את מעשיך, לעשות טוב אמיתי ומושלם בעולם הזה. על כך היו מוסיפים חסידים: הכיצד נוכל להגיע לאותה דרגה גבוהה של עבודת ה' במלואה יחד עם 'ביטול היש' המוחלט? גם דבר זה רמוז במילה "מחצית":
במילה מחצית, ישנה את האות צ' באמצעה, כאשר בסמוך לאות צ', לפניה ולאחריה, ישנן אותיות ח' י', ורחוק ממנה, בתחילת המילה ובסופה, ישנן האותיות מ' ת'. רומזת לנו המילה "מחצית" - מי שקרוב ל"צדיק", שהוא אכן שלם בעבודתו את ה', ומסמל את הביטול המוחלט לה' - הוא ח' י', "חי", והרחוק מן הצדיק עלול להיות להפך.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", על-ידי הדבקות ברבי, צדיק הדור, לימוד תורתו והליכה בדרכיו, דרך של אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא, ניתן לחיות חיים אמיתיים ושלמים, של "מחצית" שהיא חלק מ"שקל" שלם, הבונה כאן בעולם הזה בית לה', מקום שבו אורו של הקב"ה מתגלה בשלמות, שלמות הטוב והחסד, בגשמיות וברוחניות, שיגיע לשיא שלמותו בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו מיד ממש.