במלחמה הזאת לצד הכאב הגדול יש גם הזדמנות היסטורית לתיקון בתוך הבית. להפסיק את עצימת העיניים של מדינת ישראל מול האוטונומיות שגדלו בתוכה מחוסר משילות וריבונות. זה נכון למגזר הערבי וזה נכון למגזר החרדי. הכלי הכי יעיל לתיקון הוא חובת השירות למען המולדת. שירות צבאי ולאומי. הסיבה המרכזית היא שצריך, שיש מחסור באלפי חיילים. הסיבה השנייה היא הוגנות והשתלבות, צריך שאזרחי ישראל ירגישו חלק.
אזרח ערבי שילך לשירות לאומי יהיה ישראלי ולא ידבר על זהות פלשתינית. חרדי שילך לשירות צבאי יהיה יהודי טוב יותר שיוצא למלחמת מצווה ואזרח טוב יותר שמזדהה עם המדינה שלו. אנחנו לא בגולה. אי-אפשר שמדינה תעודד במעשים תפיסה גלותית. כדי שזה יקרה, צריך צעדים אגרסיביים. תשכחו מתהליך איטי של התקרבות. זו עצימת עיניים. מדברים כבר עשרות שנים וכלום לא זז. מי שבוחר לא לשרת - בוחר להיות אזרח דרג ב'. ללא סבסוד, ללא זכות לבחור ולהיבחר.
חשוב שיהיה ברור: במדינת ישראל יש מקום לוויכוח אידיאולוגי עם החרדים. כשהרב דוב לנדו, מנהיג מפלגת דגל התורה, אומר לאחרונה "אין לנו קשר עם הציונות, מטרתה של הציונות היא להעמיד את עם ישראל על בסיס חילוני מובהק שכל תוכנו הוא כפירה בהשם", זו זכותו המלאה. כך גם רשאי הרב בן ציון אבא שאול לומר בשיעור של הרב יצחק יוסף (הרב הראשי לשעבר שקיבל משכורת מהמדינה) שמבחינתו: "הצבא זה מקום מסוכן". לא חלילה בגלל הלחימה באויב אלא מכיוון שמי שמתגייס ומשרת את המולדת יהיה לו נזק רוחני, או כדבריו: "בשמיים יתבעו אותו", ועל האמא ששלחה את הילד שלה לצבא הוא אומר ששפכה את דמו לשווא. זו גם זכותו.
כן, זכותם לומר מה שהם רוצים במדינה חופשית גם כשאני מתרגז. חובת המדינה לוודא שהאנשים האלה ומי שהולך אחריהם לא יקבלו שקל מהמדינה. זה עניין של עיקרון, אבל לא פחות חשוב מזה - גם של פרקטיקה. אי-אפשר להחזיק מדינה שבה יש דם כחול שמקבל זכויות ללא חובות, שמסובסד על חשבון מעמד המשרתים ועוד מגדף את מה שהם עושים. זה לא הגיוני, גם אם השר כ"ץ ואלף צבועים יטענו אחרת. העיסוק בשוויון בנטל הוא לא ויכוח פוליטי אלא ויכוח על מהות החיים כאן.
מה שברור הוא שכל עוד המדינה מממנת מוסדות לימוד שבהם התלמידים לא מתגייסים, כל עוד מפלגת השלטון מקדמת "העדפה מתקנת" למי שלא משרת במקום לתת רק למי שמשרת להתקרב למשרות ממשלתיות, כל עוד מי שמשתמט יכול לבחור ולהיבחר לכנסת, לקבוע לי איך אני מסכן את חיי - לא נצליח להגדיל את הצבא ולהתמודד עם האתגרים הביטחוניים. מפלגת השלטון לא יכולה לדבר על מלחמה והכרעת האויב, ובמקביל לפעול הפוך. זה לא יעבוד.