עם פרסום תחקיר חיל-האוויר על אירועי 7 באוקטובר, טענו פרשנים רבים כי ממצאיו אינם חושפים מידע חדש שלא היה ידוע כבר למעלה משנה. על-פי דיווחי העיתונאים, התחקיר קובע כי חיל-האוויר כשל ביום זה, בין היתר בשל היעדר פעילות מספקת ומתאימה של מסוקי ומטוסי קרב. בעוד שהנתונים העובדתיים מוסכמים על כולם, השאלה המרכזית שנותרה ללא מענה היא: מהו ההסבר לכישלון החמור הזה? הציבור אינו זקוק לתחקיר כדי לדעת שחיל-האוויר כשל - זאת הוא מבין בעצמו. מה שהוא מצפה מהתחקיר הוא הסבר לסיבה שמאחורי הכישלון המהדהד - אך דווקא על כך התחקיר שותק. האמת המפתיעה היא שהתשובה לשאלה זו כבר ניתנה והוצגה לציבור, ששמע עליה זה מכבר. אולם, באופן אבסורדי, התחקיר אינו מביא את הדברים הברורים והחד-משמעיים הללו.

סדרת הכשלונות בהפעלת הכוח:

לוח הזמנים המובא בזה מציג את גודל השיתוק וההתמהמהות של חיל-האוויר במתן תגובה מיידית לאירועים בבוקר 7 באוקטובר. 1. 08:00 קצינים מאוגדת עזה מבקשים מחיל-האויר: "תִּקְפו בגדר המערכת". 2. ב-09:47, כמעט שעתיים אחר-כך, התקשר מפקד אוגדת עזה לראש-מטה חיל-האוויר ובקש שחיל-האוויר יתקוף בגדר המערכת. מסתבר כי הבקשה של השעה 08:00 לא בוצעה! 3. ב-10:00 הורה מפקד חיל-האוויר לתקוף את המכשול (הַגָּדֶר) "בעצימות גבוהה". אבל, משום מה, בקשתו לא תורגמה למעשים. "ספק אם הוא ידע שהבקשה שלו לא תורגמה למעשה", מציינת אילה חסון. דהיינו, מפקד חיל-האוויר נותן הוראה לַחֲיִל שעליו הוא מופקד, לתקוף - והוראה זו אינה מתבצעת! 4. רק ב-12:00 מַתְחילות התקיפות האוויריות המשמעותיות בגדר. אבל זה היה כבר מאוחר מדי - היהודים המותקפים כבר נשחטו ונשרפו, והמחבלים הרוצחים כבר נמלטו עם כ-250 חטופים לתוככי השטח האורבני של עזה. הדברים כבר נאמרו והוצגו באופן מפורש. מה שקרס ב-7 באוקטובר לא היו צוותי האוויר או המטוסים - אלה היו זמינים בכמות מספקת כדי להכריע את חזית עזה כולה. מה שקרס היה הלב הפיקודי של חיל-האוויר - המטה המבצעי - הגוף שאמור לנהל את הלחימה ולתת את הפקודות הקריטיות ברגעי האמת. בלעדיו, הכוח האווירי הפך לחסר תועלת מול מתקפה חסרת תקדים. הכישלון האמיתי היה בלב מערכת הניהול והשליטה: "המטה המבצעי של חיל-האוויר" - הגוף שאמור היה להנהיג את הלחימה, אך קפא במשימתו ברגע האמת (ועוד קודם לכך). עובדה חד-משמעית זו הובהרה כבר שבוע ימים לפני 7 באוקטובר, כאשר אל"ם (מיל.) ארז נוף, בעצמו, ממובילי 'מחאת הטייסים', הצהיר עליה במפורש בראיון עם גוליית דוידוב: ארז נוף: " המטרה שלנו, של אנשי המחאה לצורך העניין או המילואמניקים שהקפיאו את השירות, זה לגרום לחיל-האוויר לא לחזור לתפקוד מלא, גם לא ברגיעה ובטח ובטח לא ב... אם חס וחלילה נכנס למצב חירום... שאלה (גוליית דוידוב): כפי שאתה יודע, ישנה מצוקה עכשיו בחיל-האוויר? תשובה (ארז נוף): יש מצוקה חמורה ממה שאני יודע. המטה המבצעי של חיל-האוויר לא יכול לתפקד במצב לחימה... שאלה (גוליית דוידוב): זאת אומרת שאם אנחנו נכנסים עכשיו למצב חירום של מלחמה, ישראל לא ערוכה לזה? תשובה (ארז נוף): אם המטה המבצעי, אנשי המטה המבצעי, שכרגע אנחנו די מגובשים בדעתנו לא לחזור, לא בכל מקרה, יש בעיה לחיל-האוויר לתת מענה מיידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, לישראל ולצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל-האוויר..." יש לשים לב כי כאשר המראיינת שואלת (פעמיים) האם קיימת מצוקה בחיל-האוויר ומה יקרה אם ישראל תיכנס למצב מלחמה, אל"ם (מיל.) ארז נוף אינו משאיר מקום לספק - הוא מדגיש שוב ושוב שהמטה המבצעי של חיל-האוויר אינו מתפקד. הוא מזהה במדויק את הכשל הקריטי ומצביע עליו באופן חד וברור!

תפקידו וחשיבותו של המטה המבצעי של חיל-האוויר

המטה המבצעי של חיל-האוויר הוא הגוף המרכזי האחראי על ניהול, שליטה ותכנון כלל הפעילות המבצעית של הַחֲיִל. תפקידו העיקרי הוא לפקד על המשימות המבצעיות בזמן אמת, לתכנן ולתאם מבצעים אוויריים, ולדאוג למוכנות ולהתאמה של הכוחות למשימות השונות. המטה המבצעי כפוף ישירות למפקד חיל-האוויר ופועל בשיתוף פעולה עם אגפי המטה הכללי. ברור ללא כל ספק שהמטה המבצעי של חיל-האוויר הוא הלב הפועם של הכוח האווירי, וללא תפקודו אין לחיל-האוויר יכולת לפעול. גם אם הטייסים מוכנים והמטוסים כשירים להמראה, הם חסרי אונים ללא פקודה חד-משמעית, ברורה ומפורטת מהמטה המבצעי. בהיעדר מטה מתפקד, חיל-האוויר משותק לחלוטין, ואינו יכול למלא את ייעודו ברגעי ההכרעה הגורליים ביותר.

פועל יוצא של 'הקפאת השירות'

כאמור לעיל, אל"ם (מיל.) ארז נוף הצהיר במפורש שבוע ימים לפני הטבח - "המטה המבצעי של חיל-האוויר לא יכול לתפקד במצב לחימה..."; "יש בעיה לחיל-האוויר לתת מענה מיידי למצב לחימה, אם זה בעזה או בלבנון, לישראל ולצה"ל, ללא המטה המבצעי של חיל-האוויר" - האם צריך עדות יותר ברורה מכך? המסקנה ברורה - השיתוק המוחלט שאחז בחיל-האוויר בבוקר 7 באוקטובר לא היה אירוע מקרי, אלא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת מקריסתו של המטה המבצעי של הַחֲיִל. קריסה זו הייתה פועל יוצא של 'הקפאת השירות' בחיל-האוויר - מהלך מכוון ומודע, כפי שהצהיר מוביל מחאת הטייסים.