ב-10 בדצמבר 1987 הלך לעולמו בבית חולים סיני בלוס-אנג'לס הכנר היהודי האמריקני יאשה חפץ, גדול הכנרים של המאה העשרים ומן המפורסמים שבהם, והוא בן 87 במותו. עם הוודע דבר מותו, הכנר יצחק פרלמן אמר לעיתונאים: "מאז שאני זוכר עצמי הוא היה הטוב ביותר, תמצית הנגינה המושלמת בכינור". יאשה (יעקב) חפץ, בן למשפחה יהודית, יליד וילנה בליטא, אז חלק מרוסיה, בנו של מנצח התזמורת הסימפונית של וילנה, החל ללמוד לנגן כבר בגיל 3 ובגיל שבע כבר ניגן בקונצרטים ברוסיה ובמדינות נוספות באירופה. בשנת 1910 החל ללמוד בקונסרבטוריון של פטרבורג אצל הכנר היהודי ההונגרי האמן ליאופולד אאואר, ובהיותו בן 12 הופיע עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין. ערב המהפכה הסובייטית נמלט יאשה עם הוריו לארצות הברית. באותה שנה ב-27 באוקטובר 1917 והוא בן 16 ניגן חפץ לראשונה בארצות הברית ברסיטל בקרנגי הול. על אותו קונצרט כתב מבקר המוזיקה של העיתון ניו-יורק טריביון: "בארבעים השנים שחלפו לא זכינו לשמוע כנר כזה. זהו נס שהתרחש בימינו". חפץ נשאר בארצות הברית והיה לאזרח אמריקני בשנת 1925.

חפץ הפך לווירטואוז בעל שם בינלאומי עוד בשנות העשרה שלו. במהלך שנות הקריירה הרבות שלו ערך מסעות בכל רחבי העולם והמונים נהרו להופעותיו. הוא הקליט אין סוף הקלטות ותקליטים. ברשותו של חפץ היו הן סטרדיוואריוס והן גוארנרי דל ג'זו, "אקס דוד" משנת 1740, שהעדיף והמשיך להחזיק בו עד מותו. מאז תחילת שנות ה-60 פחתו בהדרגה מופעיו הפומביים. ב-13 באוגוסט 1967, חודשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים הופיע חפץ בהוליווד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שערכה אז סיבוב הופעות מוצלח בארצות הברית. הכנר הדגול שכבר שנים לא הופיע בפומבי, התגלה כיהודי חם ונענה ברצון להופיע עם התזמורת הפילהרמונית "השגרירה הנאמנה של ישראל" כאות הזדהות עם מדינת ישראל. הוא ניגן בקונצרט זה את הקונצרטו של בטהובן לקול תשואות הקהל וכהדרן ניגן את הריקוד ההונגרי מס' 7 של ברהמס. בשנת 1974 פרש למעשה יאשה חפץ מהופעות פומביות. הוא התמסר להוראה, לימד מוזיקה באוניברסיטה ובילה את שנותיו בביתו המפואר ששכן על צוק בפרברה של לוס אנג'לס.

חפץ ביקר בארץ לפחות חמש פעמים וערך כאן סדרת קונצרטים ורסיטלים גם ביישובי ספר נידחים. גם בארץ הביקוש להופעותיו של הווירטואוז המהולל היה רב. ביקורו הראשון בארץ היה באפריל 1926. בביקור זה ערך כאן סדרת קונצרטים ובין השאר הופיע באולם בית העם, בתל אביב. קהל המוזמנים בקונצרט זה כלל בעיקר אומנים ואנשי חינוך, בהם נציגי האופרה, התיאטרון הארצישראלי, הסתדרות המורים, ארתור רופין, מנהל הגימנסיה מוסינזון, הרקדנית רינה ניקובה והמשוררת לאה גולדברג. לאחר הקונצרט נערכה קבלת פנים למוזמנים. את ההכנסות ממופעיו בארץ בביקור זה בסך כאלף וחמש מאות לא"י תרם חפץ ל"פיתוח המוזיקה בארץ ישראל" וחבר נאמני התרומה החליט להעביר את הסכום שנתרם לבניית אולם קונצרטים שיישא את שמו, "אולם יאשה חפץ" בסמטת בית השואבה סמוך לרחוב אלנבי בתל אביב שהפך לימים ל"קולנוע מתמיד" ולבסוף נהרס ובמקומו נבנה בניין מגורים. בפברואר 1932 בא חפץ לביקורו השני בארץ ישראל, ובין השאר הופיע בבית העם של נהלל בפני בני העמק. במאי 1950 הגיע הכנר הנודע לביקורו השלישי לכבוד מלאת שנתיים למדינה הצעירה. חפץ בא בלווית אשתו, והפסנתרן הקבוע המלווה אותו עמנואל ביי. בשדה התעופה בלוד קיבלו את פניו מאיר ויסגלס ממכון ויצמן למדע ברחובות שבביתו התארח הכנר והצייר ראובן רובין. העיתונות דאז מדווחת כי ביקורו זה בארץ של הכנר היהודי הנודע עורר התרגשות עצומה בקרב חובבי מוזיקה קלאסית והביקוש לכרטיס כניסה להופעת האמן היה רב ביותר. בתל אביב נאספו מול קופת הכרטיסים, משעות בוקר מוקדמות, מאות איש, שבאו לתפוס תור לפני פתיחת הקופה ב-11:00. ביקורו זה של חפץ נמשך שישה שבועות ממחצית חודש מאי 1950 ועד אמצע יוני. במהלך הביקור ערך סדרת קונצרטים גם ביישובי ספר. ב-17 במאי 1950 הופיע באולם "אוהל שם עם התזמורת הפילהרמונית. ב-27 במאי 1950 הופיע חפץ ברסיטל תחת כיפת השמיים וללא דמי כניסה בבניין משטרת כנען שליד צפת. כ-4,000 איש השתתפו באירוע .בנוסף לתושבי צפת השתתפו בקונצרט חיילים רבים ותושבים מיישובי אזור הגליל. לאחר סיום הקונצרט העניק מפקד מחוז הגליל ליאשה חפץ את סמל צה"ל. בתחילת יוני 1950 הדרים חפץ לאילת והופיע כאן בקונצרט לפני מאות איש מול מפרץ אילת, על במה שהוקמה במיוחד בחצר האכסניה שבבקתות אום רש רש .באירוע השתתפו האלוף משה דיין, חילי "המצודה" באילת, תושבי אילת, קציני צבא ומאות אנשי נח"ל. אחרי הקונצרט נערכה מסיבה והאלוף משה דיין הודה לכנר בשם הקהל. חפץ חתם את שמו בפנקס האורחים שבבית הממשלה באילת. הוא נשאר ללון בעיר בלילה ולמחרת היום סיירו הכנר ובני לוויתו באילת שזה עתה הוחל בהקמתה ושבו בטיסה לתל אביב. רבים שהשתתפו באירוע זה יזכרו אותו מן הסתם כל חייהם.

ביקורו הרביעי בישראל של יאשה חפץ היה באפריל שנת 1953. חפץ הגיע לישראל מהוואנה במטוס TWA והופיע שם בשורה של קונצרטים. הוא הגיע לארץ בלווית בנו רוברט בן ה-21 ומלווהו הקבוע ליד הפסנתר עמנואל ביי. בביקור זה ב-1953 כלל חפץ בחלק מהרסיטלים שלו את ניגון הסונאטה לכינור מאת המלחין הגרמני ריכרד שטראוס. באותו זמן ראו רבים בריכארד שטראוס מלחין שתמך במשטר הנאצי בגרמניה ויצירותיו היו אסורות, באופן לא רשמי, להשמעה בישראל, יחד עם אלה של ריכרד וגנר. החלטתו של חפץ לכלול ברסיטלים שלו את ניגון יצירת ריכארד שטראוס עוררה הדים ותגובות ומורת רוח בקרב חוגים שונים. שר החינוך בממשלת ישראל דאז בן ציון דינור ושר המשפטים פנחס רוזן קראו לחפץ לא לנגן את רייכרד שטראוס ולא לפגוע ברגשות שורדי שואה ומשפחותיהם. אולם חפץ הודיע כי הוא נחוש לנגן את יצירתו של ריכארד שטראוס "המוזיקה עומדת מעל גורמים אלה... לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי זכות לקבוע את הרפרטואר שלי". בהופעתו באולם ארמון באפריל בחיפה חפץ ניגן ברסיטל שלו את הסונסטה מאת ריכארד שטראוס והקהל קיבל את נגינת היצירה בתשואות. בתגובה להחלטתו לנגן את ריכארד שטראוס בחיפה פרסם ד"ר עזריאל קרליבך מאמר ראשי בעיתונו מעריב תחת הכותרת "נימוסי אורח" בו הוא כותב כי מר יאשה חפץ הוא "אמנם אורח אצלנו וזה מחייב אותנו אבל - זה מחייב גם אותו". קרליבך טוען במאמרו כי על יאשה חפץ היה לוותר על השמעת יצירת ריכארד שטראוס ולא לפגוע ברגשות רבים שטרם שכחו לו (לשטראוס א.א) כי הוא הצטרף לנאצים". חפץ הופיע בהמשך ביקורו בארץ באולם של בית חרושת חרסה בבאר שבע. קהל של 4,000 איש מיישובי הדרום והנגב קיבל בתשואות את הכנר הנודע שניגן את יצירות שוברט, באך, פרוקופייב ועוד. כמו-כן הופיע בפסטיבל עין גב.

ביום חמישי 16 באפריל 1953 בערב, ערך חפץ קונצרט באולם אדיסון בירושלים והודיע כי יכלול בתוכנית הקונצרט באולם אדיסון את ניגון יצירתו של ריכארד שטראוס. למערכות העיתונים נשלחו מכתבי איום חתומים בשם גופים שונים ובהם "תנועת החרות בירושלים", "נטורא קרתא" ו"נציבות בית"ר בירושלים" בו מתבקש חפץ "לא לנגן קומפוזיטור נאצי בירושלים בירת הנצח". בשעת הופעת יאשה חפץ באולם אדיסון שררה מתיחות רבה. משטרת ירושלים נכנסה לכוננות לקראת ההופעה ושוטרים רבים סובבו באולם, בכניסותיו וסביבו מחשש לתקריות והפרעה לסדר. מכוניות לא הורשו בשעת ההופעה להיכנס לרחוב בו שוכן אולם אדיסון. למרבה ההפתעה נגינתו של חפץ את יצירת רייכארד שטראוס עברה בשקט ללא הפרעות. מיד לאחר סיום ההופעה חדרו אלמוני או אלמונים לחדר החשמל של האולם והוציאו את פקקי הביטחון. באולם נשתררה חשיכה. תחילה הועלתה סברה כי מדובר בתקלת חשמל אך לאחר שהחשיכה נמשכה נערכה בדיקה והתברר כי פקקי הביטחון הוצאו במכוון.

לאחר סיום הקונצרט באדיסון הגיע חפץ סמוך לחצות הלילה במונית למלון המלך דוד בלווית בנו רוברט, הפסנתרן הקבוע שלו ומזכיר התזמורת הפילהרמונית מר סלומון. את יאשה חפץ ליווה אדם בשם אזניה חרל"פ מצוייד בנשק ששימש גם כמאבטחו של יאשה חפץ. בהגיע החבורה לשביל הכניסה הראשית למלון הגיח דילג מאחד השיחים צעיר אלמוני שהתנפל על יאשה חפץ, שלף מוט ברזל שהיה עטוף בנייר והיכה בו על ידו הימנית של חפץ. חפץ החל זועק לעזרה. כשהתוקף החל לברוח, הזעיק חפץ את מלוויו, שחלקם היו חמושים. "תירו באיש הזה, הוא ניסה להרוג אותי". התוקף נמלט לכיוון מגרש ריק סמוך לבניין ימק"א ונעלם בחשיכה. חפץ הנרעש הוכנס לחדרו בבית המלון והרופא ד"ר יוסף טרוי הוזעק כדי לבדוק את ידו הפגועה הרגיע אותו והמליץ לחפץ לנוח כמה ימים מנגינה עד שידו תירפא לגמרי אולם חפץ הודיע כי הוא מרגיש טוב וימשיך בהופעותיו כרגיל. המשטרה הגיעה למקום וערכה סריקות סביב בית המלון וגילתה את מוט הברזל בו השתמש התוקף בשטח הפתוח ליד ימק"א. עוד באותו לילה החליט חפץ לעזוב את ירושלים ובסביבות השעה שתיים בלילה יצא בליווי שוטרים לרחובות שם העמיד לרשותו מנהל מכון ויצמן מאיר ויסגלס את ביתו. למחרת ביום שישי בבוקר (17.4.1953) נבדק חפץ על-ידי רופא בבית מאיר ויסגלס ברחובות וזה קבע כי חפץ אם ירצה יוכל לנגן באותו יום בקונצרט שתוכנן לו עוד קודם לכן בבית העם ברחובות. הקונצרט שהכנסותיו הוקדשו לקרן לקידום המוזיקה ברחובות אכן נערך באותו יום (ו' 17.4.53) והחל באיחור בסביבות ארבע אחר-הצהריים. באותו יום סמוך לשעות הצהריים טילפן אלמוני לאולפני קול ישראל והודיע כי ההתקפה על יאשה חפץ בירושלים בוצעה מטעם קבוצת "הנוער העברי" המזהירה את יאשה חפץ שיעזוב את הארץ מיד. דיווח על האיום הטלפוני הועבר למשטרה. חפץ הגיע לבית העם ברחובות מלווה בשני שומרים חמושים. לפני המונית שהביאה אותו ואחריה נסעו שני ג'יפים של המשטרה. עשרות שוטרים שגויסו מתחנות משטרה באזור שמרו על כל דלת בבית העם מחשש שינסו לפגוע בכנר או יפריעו למהלכו התקין של הקונצרט. בקונצרט זה השתתף שר המשפטים פנחס רוזן ולא נכללה בו נגינת יצירת רייכארד שטראוס. לאחר הקונצרט שערך ברחובות ביום שישי בשעות אחר-הצהריים נפגש ראש הממשלה דוד בן-גוריון בביתו בתל אביב עם יאשה חפץ והביע צערו על המקרה בירושלים והודיע שיבא לרסיטל של חפץ שמתוכנן למוצאי שבת אם יתקיים. ב20 באפריל 1953 עצרה המשטרה חשוד בתקיפת יאשה חפץ. הוא נעצר לארבעה ימים והובא למסדר זיהוי עם מספר אנשים הדומים לו בפני מזכיר התזמורת הפילהרמונית סלומון שהיה עד לתקיפה. לאחר שסלומון לא הצליח לזהות את הצעיר הצעיר שוחרר. בינתיים הודיע חפץ כי החליט לבטל בעקבות הרעה והתנפחות ידו שנפגעה ובהמלצת רופאו את השתתפותו בקונצרט שתוכנן לו במוצאי שבת (18.4.53) בתל אביב וכעבור יומיים ב-20 באפריל 1953 סיים את ביקורו בארץ וטס לאיטליה למסע הופעות. בנו רוברט נשאר בארץ לעוד תקופת מה. חפץ שהה כאן בביקורו זה בארץ 21 יום כפי שתוכנן מראש והודיע כי לא ירתע וימשיך לבקר בארץ.

עם הוודע דבר ההתקפה על יאשה חפץ פרסמה הנהלת התזמורת הפילהרמונית גילוי דעת בו היא מגנה את תקיפת חפץ בירושלים והביע הזדהותה עם דעתו של חפץ שכל הכרעה בנושא אומנות צריכה על בסיס שיקולים אמנותיים בלבד. יאשה חפץ היה מהאמנים המפורסמים בעולם ודבר תקיפתו בירושלים זכה לסיקור נרחב בארץ ובעולם. בין השאר סוקרה התקיפה בעיתונים "דיילי אקספרס", "ניוז כרוניקל", וושינגטון פוסט ועוד. עיתון וושינגטון פוסט כתב במאמר ראשי כי הקיצונים הישראלים שרדפו את יאשה חפץ בזמן סיורו בישראל משום שניגן יצירה של ריכארד שטראוס פעלו בדיוק כשם שבריונים נאצים היו פועלים במצב דומה. ממשלת ישראל השפילה את עצמה בהזהירה את חפץ לבל ינגן מיצירות שטראוס. היו עיתונים בעולם שכתבו "עקשנותו של יאשה חפץ לנגן את יצירת ריכארד שטראוס אל אף התנגדות דעת הציבור הישראלית פגעה בטעם הטוב אך את הניסיון לשבור את יד הכנר יש לראות בשאט נפש כפאשיזים טהור."

במאי 1970הגיע יאשה חפץ לישראל מנוי-יורק לסדרת הופעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. נילוו אליו המלווה הקבוע הפסנתרן ברוקס סמיט והצ'לן גרגור פיאטיגורסקי. הכנר הנודע נמנע מלהשיב על שאלת עיתונאים על סיבת העדרו מהארץ במשך 17 שנים.