אברהם חלפי כתב: "העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה", כמה מר, כמה עצב, כמה דיכאון, כמה תסכול, כמה חמיצות, כמה אכזבה, כמה כעס, כמה זעם וכאב, יין מר מענבי הפוזיציה, המחלה חשוכת המרפא, רפואה שלימה.
ראש ממשלת ישראל, ראש ממשלת העם היהודי, בנימין נתניהו, שב למדינת ישראל עם מזוודות של הישגים, הצלחות, תקוות, המון תקוות, עם הבטחות לאזרחי ישראל לעתיד טוב יותר, בטוח יותר, הנהגה של שחר חדש.
אל מול הכבוד העצום, ההערכה הגדולה, ההצלחה הכבירה, ההישגים המשמעותיים של שליחות ראש ממשלת ישראל, אל מול התור הארוך של המבקשים להיפגש עם ראש ממשלת ישראל, היה עצוב ומעורר רחמים לשמוע את המדוכדכים תמיד, את המנמיכים תמיד, המחלישים תמיד, רואה השחורות המתוסכלים תמיד, אשר רואים תמיד חושך במקום בו בוקע האור. ליבי ליבי על המאוכזבים מההישגים המשמעותיים ביותר לביצור ביטחונה של מדינת ישראל, מהחיבוק האמריקני, מהאירועים ההיסטוריים המתחוללים לנגד עיננו ורק עיני המתוסכלים טחו מראות, הוכו בסנוורים, ליקוי מאורות.
ביום בו יצא ראש הממשלה לפגישה המדינית החשובה עם נשיא ארה"ב פרסמו התועמלנים בעמודים הראשים של העיתונים, כותרות: "נוכל מקומי פוגש נוכל רב-לאומי ", "תחמן פוגש רב תחמן", "סוכן כאוס". המילים: "אידיוט, מופרע, שקרן, נרקיסיסט ומגלומן, מיזוגן, מטרידן וגזען", הופיעו יותר מפעם אחת בהתייחס לנשיא האמריקני הפרו ישראלי הגדול ביותר, תיעוב ובוז הוצעו לכל על-ידי אלה שהעלו על נס את קודמו וסגניתו.
בבוקר שאחרי מסיבת העיתונאים המשותפת של ראש הממשלה והנשיא נזכרתי בבוקר בו נחתמו הסכמי אברהם ההיסטוריים. עדת תועמלנים ופרשנים מוטים הגכיחו את ההסכמים, הקטינו והוזילו אותם, הפכו אותם לאירוע ביזארי, שולי, קטנצ'יק וחסר משמעות. אין לנו הרי גבולות משותפים, אין לנו איתם מאבק, היגגו התועמלנים בבוז לעגני.
גם בבוקר שאחרי קול הנהי והבכי נשמע בארצנו. קול הזעם מהתקשורת הישראלית, קול התסכול והאכזבה, קול הזלזול והבוז הארוך, קול הלעג על הנשיא ההזוי, המשיחי, הלא אפוי, המטורלל, המטורף, קול הזעם מאולפני תל אביב ומירושלים.
אין אח ורע בהיסטוריה של מדינת ישראל לרשימת ההישגים המרשימה בה זכתה מדינת ישראל בשבועיים הראשונים של הנשיא בכהונתו השנייה, הנשיא הפרו ישראלי הגדול ביותר שהיה כאן מאז ומעולם, שהעניק למדינת ישראל הישגים היסטוריים כמו שיקום הומניטרי של עזה וסיוע בהוצאת תושביה לעתיד טוב יותר במדינות אחרות בעולם, השבת כל החטופים, ביטול האמברגו, משלוחי נשק במיליארדי דולרים בישראל, סנקציות קשות על אירן, הסכם שלום היסטורי עם סעודיה ומדינות ערביות נוספות, בחינת אפשרות סיפוח חלקי מולדת ביהודה ושומרון, לא למדינה פלשתינית. השבת מדינת ישראל לימי התפארה בה היא הידידה הקרובה והחשובה ביותר למעצמה הגדולה בעולם.
ולא הזכרנו את הצווים הנשיאותיים עליהם חתם כבוד הנשיא החל מצו נשיאותי האוסר על מימון אונרא, ארגון האו"ם לפליטים פלשתינים, ביטול הסנקציות נגד מתיישבים יהודיים, יציאת ארה"ב ממועצת זכויות האדם באו"ם המוטה נגד ישראל, מבצע אכיפה בקמפוסים באוניברסיטאות נגד האנטישמיים, גירוש פעילים פרו חמאס המחזיקים באשרת סטודנט, ואכיפה נגד אנטי יהודים, והיד עוד נטויה.
מדינת ישראל הנלחמת בשבע חזיתות, הפועלת להשבת כל החטופים, עלתה על מסלול היסטורי של תקווה, של ניצחון, של גבורה, של מזרח תיכון חדש ושחר של בוקר חדש.
ואחרי הצלחת השליחות הכבירה שב בנימין נתניהו למציאות הישראלית, התמודדות עם אופוזיציה חלשה, חלקה חסרת אחריות, תועמלנים במסווה עיתונאים העסוקים ברכילות צהובה, בהשתלמויות גסות רוח, בהנדסת תודעה, שב לאירוע בלתי הגיוני בעליל, לעדות שלוש פעמים בשבוע במשפט שכולם יודעים איך נולד, לחוק הגיוס, ליועצת המשפטית לממשלה הלעומתית, לקומץ המסיתים הפרועים המסוכנים המסרבים לכל הצלחה של ראש הממשלה.
ראש הממשלה שב למדינת ישראל עם מזוודות של הצלחות ותמונה אחת עליה כתב לו, ידיד ישראל הגדול: "לביבי מנהיג גדול".