הקונספציה חיה ונושמת. חיזבאללה יצא למלחמת השמד מולנו, וביום ראשון הרשינו לו לקבור את מנהיגו, צורר היהודים. זו הייתה התכנסות אויב שקראה להשמדתנו. התרגלנו, לחרפתנו. האם לא הגיע הזמן לשנות את הכללים שהוכתבו בידי אויבינו?
הקונספציה שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר לא הייתה ההנחה שחמאס מורתע ולכן לא יתקוף. זה רק הביטוי המעשי שלה. מדובר בהשקפת עולם המנומקת ומפורטת באלפי מחקרים, ניירות עמדה וספרי מחקר, לפיה אויבינו חושבים באופן דומה לנו. הם "מעדיפים את ייסורי השלום על פני ייסורי המלחמה" כפי שממשיכים לשנן בנאיביות מופקרת ישראלים, שבתודעתם חיים עדיין ב-6 באוקטובר.
הקונספציה הייתה נשמתם של הסכמי אוסלו שהניחו, כי ביסוד הסכסוך קיימות שתי תנועות לאומיות, ואם כל תנועה תצא וחצי תאוותה בידה, נגיע לשלום. ההיגיון אומר: "שניים אוחזים בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי - יחלוקו". הרי גם בצד השני רוצים עתיד טוב לילדיהם. ובכן, בעוד שאנו הכרנו בלאום הפלשתיני - למרות שהומצא לצורך מלחמה בנו - הצד השני מעולם לא הכיר ביהודים כלאום, כעם הזכאי להגדרה עצמית לאומית במולדתו ההיסטורית.
ולא מדובר בחמאס, אלא ברשות הפלשתינית, שבסעיף 20 באמנה שלה נאמר, שהיהודים אינם עם אלא דת. זה סעיף ג'נוסיידי: קבוצת טרוריסטים בחליפות, המשלמת משכורות לרוצחי יהודים כחלק מתקציבה השנתי, מוחקת אותנו ממשפחת העמים אחרי יותר מ-3300 שנה כעם. זאת הנחת היסוד: אם רק נדבר, נשכנע ונסביר, נוכל להתפשר ולהגיע לשלום ולדו-קיום ושקט ועוד מונחים ריקים כתפאורות קרטון במחזה אבסורד, שסימאו את עינינו מלראות נכוחה את המציאות האכזרית.
מכוחה של התפיסה הזאת קידמו במשך שנים גופי הביטחון וממשלות ישראל לדורותיהן את הרעיון של כלכלה תמורת שקט. מנאצי הקואליציה הנוכחית חוזרים על כך שממשלות נתניהו אפשרו העברת כספים לחמאס מקטר. זה נכון, אבל כך חשבו כולם. כיהנתי כשגריר גם תחת ממשלת לפיד ובנט, ונתבקשתי לקדם את תוכניתו של שר החוץ דאז, יאיר לפיד, שנשלחה לכל שגרירויותינו, ועניינה "כלכלה תמורת ביטחון בעזה".
בספטמבר 2021 פירט לפיד את הדברים: "עלינו ללכת למהלך רב שנתי, גדול, של כלכלה תמורת ביטחון. זו גרסה ריאליסטית יותר של מה שקראו בעבר 'שיקום תמורת פירוז'. מטרתו של מהלך כזה היא לייצר יציבות משני צידי הגבול, ביטחונית, אזרחית, כלכלית ומדינית". עוד אמר: "אם תושבי עזה חפצי חיים, הם יצטרכו לדרוש מחמאס לשמור על השקט, כל עוד מתקיים תהליך של בנייה ושיקום". בסוף דבריו העיר: "רה"מ בנט ושר הביטחון גנץ מכירים את העמדה ותומכים בעיקרון העומד מאחוריה". זאת הייתה הקונספציה המשותפת לממסד הביטחוני, הפקידותי והפוליטי. נכון, היו שהתנגדו לה, אך להוותנו הם בוזו והוצגו כ"קיצוניים" ו"משיחיים" ומחרחרי מלחמה.
ב-6 בדצמבר 2022 פרסמה כתבת N12 ספיר ליפקין כתבה על מוחמד אל-עמאדי, השליח הקטרי לשיקום עזה. היא דיברה על 30 מיליון הדולרים שהוא מחלק "מדי חודש לכמאה אלף משפחות נזקקות ברצועה כדי לייצר שקט". ליפקין העירה כי "חמאס כבר התמכר למענק הזה", והוסיפה: "מערכת הביטחון ממשיכה להוביל צעדים לשיקום רצועת עזה... מתוך תפיסה שצעדים אזרחיים הם המפתח לשקט ביטחוני וליציבות באזור". קונספציה.
לא עוד. זיכרו כיצד רצחו הברברים בידיהם את הפעוטות כפיר ואריאל ביבס ואת אימם שירי, ואז התעללו בגופותיהם הטהורות כדי להציגם כאילו נהרגו מהפצצת צה"ל. זו פסגת הישגיהם, רצח תינוקות יהודים, ולמענה הם מוכנים להיחרב ולחיות בבוץ. הם לא חושבים כמונו. "כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים". שום שיקום כלכלי לא יפתור את הבעיה. ברגע שיוכלו, יטבחו בנו שוב, גם אם יידעו שייחרבו. אסור לחזור לקונספציה.