ובכן, אף על-פי כן ולמרות המלחמה המתמשכת וכל האיומים, הסכנות והקשיים, מדינת ישראל ציינה לאחרונה את ההישג הבלתי ייאמן, חציית רף ה-10 מיליון תושבים. לדידי מדובר בהישג היסטורי יוצא דופן של אומה צעירה שחגגה השנה 76 שנות עצמאות, שמנתה עם הקמתה ב-1948 כ-650 אלף תושבים, ובמילים אחרות, הכפילה פי 16 בקירוב את מספר תושביה, הישג שאין לו אח ורע בעולם כולו. יתרה מכך: אם בעשורים הראשונים של המדינה, עיקר העלייה במספר התושבים היה תוצאה של עלייה, הרי במהלך העשורים האחרונים יותר ויותר מהווה הריבוי הטבעי פקטור משמעותי וגורם, יחד עם העלייה, לתוספת של כ-200 אלף נפשות מדי שנה בשנה. נתון זה ממחיש עד כמה נושא הטיפול בענף הנדל"ן בכלל ושוק הדיור בפרט הינו קריטי להמשך עתידה של מדינת ישראל. שהרי בקצב גידול אקספודנציאלי שמאפיין אותנו, נכפיל תוך כדי כ-30 שנה בלבד, כלומר עד סביב 2055 את מספר התושבים לכ-20 מיליון בקירוב, שעה שהתוספת השנתית תגדל מכ-200 אלף לשנה, למספר הבלתי נתפס של חצי מיליון נפשות מדי שנה בשנה. במילים אחרות: אם בקרב מקבלי ההחלטות עדיין מדברים על אודות הצורך של 80-70 אלף התחלות בנייה בשנה, הרי שמספרים אלה הינן אנכרוניסטים לחלוטין ושומה עליהם לדבר כבר היום על מספרים שונים לחלוטין של 140-130 אלף התחלות בנייה לשנה(!) שהרי מזמן התכנון ועד שבניין עומד על תילו חולפות לפחות 8-7 שנים, זאת במקרה הטוב. חישוב פשוט מראה שיהיה צורך במהלך 30 השנה הבאות לקדם לכל הפחות 5-4 מיליון יחידות דיור חדשות, זאת כדי למלא את הצרכים. ועל-מנת להגיע למספר הבלתי נתפס הזה, לא יהיה די במימוש זכויות הבנייה בעתודות הבנייה הקיימות. לשם השגת יעד זה, יהיה על מקבלי ההחלטות לחשוב מחוץ לקופסה ולקדם שני יעדים: האחד, הקמת שתי ערי מטרופולין חדשות, אחת בצפון הארץ והשנייה בדרומה, מה שיגשים לא רק את הצורך בעוד מיליוני יחידות דיור, אלא גם הגשמת החלום של פיזור אוכלוסייה. השני, ניצול מיטבי של זכויות הבנייה בערים והיישובים הקיימים, זאת תוך כדי הסבת עשרות מיליוני מ"ר מסחר ומשרדים לטובת בנייה למגורים ותוך כדי שימת דגש גם על דירות מיקרו ודירות קטנות, החסרות כאוויר לנשימה, ובמיוחד באזור הביקוש. לצערי הרב, כל עוד לא יתחילו יעדים אלה לבוא לידי מימוש, המחסור בדיור רק יילך ויגדל, מה שכמובן ישפיע גם בשנים הקרובות על המשך הזינוק במחירי הדיור ועל כן ככל שיקודמו היעדים כן ייטב לכולם!