ב-22 בינואר 2025, עמרי מניב דיווח בערוץ 12 כדלהלן: "27 בספטמבר 2023, עשרה ימים לפני מתקפת חמאס. ראש הממשלה [בנימין נתניהו] מכנס את ראשי מערכת הביטחון. על-רקע עימותים על הגדר עולה השאלה לאן פני חמאס מועדות. לאחר ש
ראש אמ"ן [אהרן] חליוה אומר "אותנטית [יחיא] סינוואר [מנהיג חמאס ברצועת עזה] עודנו מעוניין בהסדרה".
"[שר הביטחון יואב] גלנט משיב: "חמאס מאותת לנו שברצונו להגיע להסדרה ארוכת שנים עם ישראל". סביב השולחן עולה טענה שההרתעה של ישראל מול חמאס נפגעה. גלנט משיב: "לא נכון, היינו יכולים לעשות סבב בעזה אבל היינו מגיעים לאותה תוצאה". על-פי דיווח זה, ראש אמ"ן אהרן חליוה ושר הביטחון יואב גלנט סברו עשרה ימים לפני מתקפת שבעה באוקטובר, כי חמאס מעוניין ברגיעה ביטחונית בתמורה לקבלת הקלות בנושא הכלכלי.
ב-2 באוקטובר 2023, דיווחה גילי כהן בכאן 11:
"המסר של שב"כ ושל צה''ל לדרג המדיני: כדי לשמר את השקט ברצועה - צריך להמשיך בפעולות כלכליות עבור עזה... אחד הנושאים שעלו על הפרק בדיון הוא הגדלת מספר הפועלים מעזה. בתוך הצמרת הביטחונית יש גורמים שדוחפים לכך, וישנו גם
לחץ מצד מצרים, קטר והאו"ם לפעול בנושא. המהלך צפוי להיבחן בחיוב - כאשר תהיה רגיעה יציבה בגבול".
ההונאה האסטרטגית שביצע חמאס
מפקד בגדודי אל-קסאם אמר לאל-ג’זירה (24 בינואר 2023), כי חמאס הפעיל תוכנית הונאה אסטרטגית על ישראל, במסגרתה
הארגון השלה את ישראל לסבור שהוא נכון לקבל את ההקלות הכלכליות שהיא הציעה, ואולם במקביל המשיך חמאס במלוא המרץ בהכנות לקראת הוצאה לפועל של תוכנית המתקפה.
יום לאחר מתקפת שבעה באוקטובר, פאדי רמדאן (فادي رمضان), עיתונאי ופובליציסט פלשתיני, מציין, כי חמאס ביצע שני מהלכי הונאה טקטית ואסטרטגית. ההונאה הטקטית התמקדה ביצירת רושם שגוי בישראל לפיו המתקפה המתוכננת תתבסס על מנהרות חודרות, ובפועל תכננה פלישה קרקעית והנחתת כוחות מהאוויר.
מהלך ההונאה האסטרטגי נגד ישראל התבסס על העברת מסרים, ששכנעו את ישראל שמדיניות המקל (איום בהתנקשות בבכירי חמאס) והגזר (מדיניות ההקלות הכלכליות מול רצועת עזה) משיגה את יעדה, מצליחה לרסן את חמאס ולמנוע עימות צבאי. למעשה, חמאס הפעילה נגד ישראל את אותו כלי של הונאה (ההקלות הכלכליות) ששימש את ישראל חמישה חודשים קודם לכן (מבצע "מגן וחץ").
במאמר באתר גדודי אל-קסאם (8 באוקטובר 2023), כתב רמדאן: היום, לגדודי אל-קסאם הייתה המילה האחרונה בהצלחה חסרת תקדים במבצע מבול אל-אקצה באמצעות:
ראשית, החשאיות המוחלטת לגבי מועד ואופי הפעולה אפילו מפני היחידות של גדודי אל-קסאם שאינן מעורבות בפעולה, ועד כדי כך שמנגנוני המודיעין הצבאי של האויב נותרו יציבים מאוד [בהערכתם] ואפילו לא דמיינו שתהיה פעולה.
שנית, גדודי אל-קסאם יצרו רושם שגוי לפיו כל אחת מפעולותיו [הצבאיות] הבאות תישען על [שימוש] במנהרות [חודרות לתוך שטח ישראל], וצבא הכיבוש התמקד בטקטיקה זו, וההפתעה הייתה בכך שהפלישה הייתה מעל האדמה ובפעולות של הנחתת [כוחות] מהאוויר.
שלישית, טווח הטילים [הרקטות] כיסה את התנחלויות עוטף [עזה] עד תל אביב, והאויב לא העריך [נכונה] את ההיקף, הדיוק והפגיעה ביעדים באופן מדויק, דבר שגרם למצב של מבוכה במנגנוני הביטחון ובצבא האויב, כאשר מספר הרקטות היה גדול מ-5,500 רקטות במטח הראשון, שנמשך מספר שעות, והמספר [של הרקטות] הלך ועלה.
רביעית, אומץ הלב והתיאום ההדוק בין היחידות המבצעות מלמד על היקף ההכנות שהושקעו ליום הזה, וכן מספר המוג’אהידין שפלשו היה גדול מאוד מעבר להערכות האויב שבאו לידי ביטוי בכלי התקשורת שלו, דבר שגרם לבריחה ולעריקה המונית של החיילים והמתנחלים מ[אזור] העוטף.
חמישית,
הנהגת ההתנגדות יצרה רושם שגוי לפיו מדיניות ההקלות הכלכליות כלפי רצועת עזה, וההתנקשויות [בראשי חמאס] שהיו ביסוד האיומים שהשמיעו מנהיגי הכיבוש זה מכבר, השתלמה, עד כדי כך ש[ישראל] החלה לעשות בה שימוש נרחב.
שישית: גדודי אל-קסאם הצליחו לגייס את סבלנותם של פעילי ההתנגדות נוכח התגרויות האויב נגדם במהלך השנתיים הקודמות, במיוחד לאחר מערכת חרב אל-קודס, בנסיבות רבות, כולל הפצצות חוזרות ונשנות של עזה ותקיפה ממוקדת [של ישראל] ארגון אחד בלבד [הג’יהאד האיסלאמי] ולא אחרים, התנקשויות בעזה ובגדה מערבית, וחילול [מסגד] אל-אקצה, כדי שיהוו הכוח המניע להצלחת המבצע הזה".