מחקר חדש מצא כי ילדים בבני בית הספר, אשר מאובחנים בהפרעת קשב, סובלים ממחסומים רבים בעקבות הפרעה זו. הם פחות משתתפים בפעילויות בבית הספר כמו משימות בכיתה, טיולים, פעילויות סוציאליות ועוד. יש לכך השפעה רבה על חוויית הלימודים של הילד, שכן הם מפספסים הזדמנויות לשפר את יכולותיהם החברתיות והלימודיות. בנוסף, ילדי הקשב דיווחו על חוסר במשאבים ותמיכה בסביבה הבית ספרית וגם מההורים. ילדי הקשב נוטים לקבל יותר ביקורת שלילית מהוריהם וממורים, ונתקלים בקשיים חברתיים כמו דחייה מחבריהם. כלומר הם נתקלים בקשיים רבים במערכת החינוכית והחברתית. מטרת המחקר: לבדוק את ההבדלים בדפוסי השתתפות של ילדים בפעילויות בית ספריות ואיזו תמיכה יש להם, לעומת ילדים ללא הפרעת קשב. המחקר כלל סה"כ 365 ילדים ונוער. 175 מתוכם מאובחנים בהפרעת קשב ו-190 אינם מאובחנים. קבוצה זו נבחרה מתוך פניות שגרתיות אשר נעשו למחלקת פסיכיאטריה לילדים ולנוער בבית החולים האוניברסיטאי למדעי הבריאות. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר היה 11.66 שנים. תוצאות המחקר: תדירות ההשתתפות הממוצעת בחמש פעילויות שונות בבית הספר הייתה נמוכה באופן משמעותי אצל ילדי הקשב בהשוואה לילדים ללא הפרעת קשב. הם נטו להיות פחות מעורבים בכל סוג של פעילות. עוד נמצא כי מאפייני הסביבה הבית ספרית בדרך כלל הקשו על ילדי הקשב. מסקנות המחקר: לילדי הקשב אתגרים בפעילויות בית הספר ובחברויות עם בני גילם מחוץ לכיתה. קשרים עם חברים ותמיכה מהסביבה יכולים לשפר את השתתפותם בבית הספר.

חוסר תמיכה במשאבים

במהלך המחקר נמצא שילדי הקשב מדווחים על חוסר במשאבים ותמיכה הן מהמערכת החינוכית והן מההורים. לדבריהם, תמיכה זו קריטית להתמודדות עם הקשיים שהם חווים. רבים מהם מרגישים שהם לא מקבלים את הכלים המתאימים להצלחה בלימודים ובחיים החברתיים, מה שמוביל לתחושת ניכור ואי שייכות.

ביקורת שלילית ממורים והורים

ילדי הקשב נתקלים לא אחת בביקורת שלילית מהמורים וההורים, מה שעלול להחמיר את תחושת הכישלון והבדידות. מחקרים מראים כי ילדים אלו נתפסים לעיתים קרובות כלא מרוכזים או לא ממושמעים, אך למעשה זהו קושי אמיתי שהם לא מצליחים לשלוט בו. במקום תמיכה, הם חווים אכזבה וביקורת שעלולה לפגוע בביטחונם העצמי.

קשיים חברתיים

ילדי הקשב נתקלים בקשיים חברתיים רבים, במיוחד עם חבריהם לכיתה. דחייה חברתית הנה תופעה נפוצה בקרב ילדים אלה, כשהם מתקשים לתקשר ולהתמזג בקבוצות חברתיות. דחייה זו עלולה להוביל לבידוד חברתי ולתחושות של חריגות, דבר שמחמיר את הקשיים שהם חווים בסביבה הבית ספרית.

סיפור השראה מהחיים

ד' מטופל שלי בגיל התיכון. נמנע כמעט מכל פעילות לרבות הבית ספרית - טיולים, גיחות, מסיבות, עבודה בצוות ומפגשים חברתיים. זהו ילד מאוד חכם, נראה טוב ואפילו מאוד חברותי. וכן היו לו הרבה חברים ממקומות שונים אבל עם ילדי הכיתה שלו מעולם לא מצא חיבור וכל פעולה הייתה כרוכה בשכנוע של המורים, ההורים, וכלום לא עזר. הגיע הטיול השנתי לסיום י"ב והנער לא רצה לצאת ולהיות יומיים עם כיתה איתה אין לו חיבור. אמו של הנער לא הסכימה לוותר. פנתה לצוות החינוכי והאירה את עיניהם בכך כי הם בעצם מוותרים עליו במקום לחשוב על דרך יצירתית להניע נער מוכשר זה להרגיש רצוי וכי נוכחותו חשובה. היא הציעה לצוות החינוכי כי יציעו לו להיות הצלם בטיול ולתעד את מהלכו זאת מאחר שד' למד צילום מקצועי ואהב לצלם מאוד. ד' קיבל את ההזמנה, אפילו התרגש. הסכים ללכת ולרכוש תיק מיוחד למצלמה, נעלי הליכה ובגדים מיוחדים לטיול בהרים. במהלך הטיול כולם עשו לו עיניים כדי שיצלם אותם. התמונות שהוא צילם, נכנסו כולם לספר המחזור, גם בעמוד הראשי, ואף במסיבת הסיום. השיא היה שקראו לו לבמה לקבל תעודה נוספת לתעודת הגמר. "תעודת הערכה חברתית". זה הפתיע אותו ובהחלט הרים אותו! כך מספרת ד"ר שירלי הרשקו.

הצורך בשינוי

האתגרים שהוזכרו מצריכים שינוי בגישה החינוכית כלפי ילדי הקשב. יש צורך בתמיכה מותאמת אישית שתסייע להם להתמודד עם קשיים לימודיים וחברתיים, וכן בעידוד לאורח חיים בריא שמסייע בהקלת הסימפטומים. מנגד, חשוב להעניק גם סיוע למורים וההורים, לצד עבודה על אסטרטגיות התמודדות יעילות, מה שעשוי לשפר משמעותית את איכות החיים של ילדי הקשב. המחקר מצביע על הצורך בהגברת התמיכה בילדי הקשב, הן בבית הספר והן בבית. קיים צורך בהבנה מעמיקה יותר של הקשיים שהם חווים, תוך שמירה על גישה חיובית ומעודדת. בעזרת תמיכה מספקת והבנה, ניתן להקל עליהם ולהקנות להם כלים להתמודד בהצלחה עם אתגרי היום-יום.