הסנטור הצרפתי Claude Malhuret נשא לפני הסנאט את אחד הנאומים הכי טובים ששמעתי, ותיאר נכוחה את המצב בעולם לאור גישתו והתנהלותו של הנשיא טראמפ. קחו לכם כמה דקות. צירפתי תרגום לעברית:
"אדוני הנשיא, אדוני רה"מ, גבירותי ורבותי השרים,
עמיתיי היקרים:
אירופה נמצאת בנקודת מפנה קריטית בתולדותיה. המגן האמריקני מתפורר, אוקראינה מסתכנת בנטישה, רוסיה התחזקה. וושינגטון הפכה לחצרו של נירון - קיסר זועם, אנשי חצר כנועים וליצרנית דלק קטמין שאחראית על טיהור שירות המדינה.
זו טרגדיה לעולם החופשי, אבל היא קודם כל טרגדיה עבור ארה"ב. המסר של טראמפ הוא שאין טעם להיות בעל בריתו שכן הוא לא יגן עליכם, הוא יטיל עליכם יותר מכס מאשר על אויביו ויאיים לתפוס את השטחים שלכם תוך תמיכה בדיקטטורות שפולשות אליכם.
מלך העסקה מראה מהי אמנות העסקה. הוא חושב שהוא יפחיד את סין על-ידי שכיבה לפני פוטין, אבל שי ג'ינפינג, שעומד בפני ספינה טרופה כזו, כנראה מאיץ את ההכנות לפלישה לטייוואן.
מעולם בהיסטוריה לא נכנע נשיא ארה"ב הברית לאויב. אף אחד מעולם לא תמך בתוקפן נגד בעל ברית. אף אחד מעולם לא רמס את החוקה האמריקנית, הוציא כל כך הרבה צווים בלתי חוקיים, פיטר שופטים שהיו יכולים למנוע זאת ממנו, פיטר את המטה הכללי הצבאי במכה אחת, החליש את כל הבלמים והאיזונים והשתלט על הרשתות החברתיות.
זה לא סחף לא ליברלי, זו תחילתה של החרמת הדמוקרטיה. הבה נזכור שלקח רק חודש, שלושה שבועות ויומיים להפיל את רפובליקת ויימאר ואת החוקה שלה.
אני מאמין בחוזקה של הדמוקרטיה האמריקנית, והמדינה כבר מוחה. אבל בחודש אחד, טראמפ גרם יותר נזק לאמריקה מאשר בארבע שנים של נשיאותו האחרונה. היינו במלחמה עם דיקטטור, עכשיו אנחנו נלחמים בדיקטטור בגיבוי בוגד.
לפני שמונה ימים, בדיוק ברגע שטראמפ חיכך את גבו של מקרון בבית הלבן, הצביעה ארה"ב באו"ם עם רוסיה וקוריאה הצפונית נגד האירופים בדרישה להסיג את החיילים הרוסים.
יומיים לאחר מכן, בחדר הסגלגל, המתחמק מהשירות הצבאי נתן לגיבור המלחמה זלנסקי שיעורים במוסר ואסטרטגיה לפני שפטר אותו כמו חתן, והורה לו להיכנע או להתפטר.
הלילה, הוא עשה צעד נוסף של השמצה בכך שהפסיק את משלוח הנשק שהובטח. מה לעשות מול הבגידה הזו? התשובה פשוטה: תתמודד עם זה.
וקודם כל, כדאי לא לטעות - התבוסה של אוקראינה תהיה תבוסה של אירופה. המדינות הבלטיות, גאורגיה, מולדובה כבר נמצאות ברשימה. המטרה של פוטין היא לחזור ליאלטה, שם מחצית מהיבשת נמסרה לסטלין.
מדינות הדרום ממתינות לתוצאות הסכסוך כדי להחליט האם עליהן להמשיך לכבד את אירופה או שמא הן חופשיות כעת לרמוס אותה. מה שפוטין רוצה הוא סיום הצו שהציבו ארה"ב ובעלות בריתה לפני 80 שנה, כשהעיקרון הראשון שלו הוא האיסור על לקיחת שטחים בכוח.
הרעיון הזה נמצא במקורו של האו"ם, שבו כיום האמריקנים מצביעים בעד התוקפן ונגד המותקפים, כי החזון הטראמפי עולה בקנה אחד עם זה של פוטין: חזרה לתחומי השפעה, המעצמות הגדולות מכתיבות את גורלן של מדינות קטנות.
שלי היא גרינלנד, פנמה וקנדה, אתה אוקראינה, הבלטיות ומזרח אירופה, הוא טייוואן וים סין. במסיבות האוליגרכים של מפרץ מאר-א-לאגו קוראים לזה "ריאליזם דיפלומטי".
אז אנחנו לבד. אבל הדיבורים שאי אפשר להתנגד לפוטין הם שקריים. בניגוד לתעמולה של הקרמלין, רוסיה במצב רע. בתוך שלוש שנים, מה שמכונה הצבא השני בגודלו בעולם הצליח לתפוס רק פירורים ממדינה עם שליש אוכלוסייה. ריבית בגובה של 25%, קריסת יתרות המט"ח והזהב והקריסה הדמוגרפית מראים שהיא על סף תהום.
הושטת היד האמריקנית לפוטין היא הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר שנעשתה אי-פעם במלחמה.
ההלם הוא אלים, אבל יש לו סגולה. האירופים יוצאים מהכחשה. הם הבינו ביום אחד במינכן שהישרדות של אוקראינה ועתיד אירופה נמצאים בידיהם ושיש להם שלושה ציוויים.
להאיץ את הסיוע הצבאי לאוקראינה כדי לפצות על הנטישה האמריקנית, כדי שתחזיק, וכמובן לכפות את נוכחותה ואת זו של אירופה בכל מו"מ.
ֿזה יהיה יקר. יהיה צורך לשים קץ לטאבו של השימוש בנכסים רוסיים קפואים. יהיה צורך לעקוף את שותפיה של מוסקבה בתוך אירופה עצמה ע"י קואליציה של המדינות המוכנות בלבד, עם בריטניה כמובן.
שנית - יש לדרוש שכל הסכם ילווה בהחזרת ילדים חטופים, אסירים וערבויות ביטחון מוחלטות. אחרי בודפשט, גאורגיה ומינסק, אנחנו יודעים מה שווים הסכמים עם פוטין. ערבויות אלו דורשות כוח צבאי מספיק כדי למונע פלישה חדשה.
לבסוף, וזה הדבר הדחוף ביותר, מכיוון שזה מה שייקח הכי הרבה זמן - עלינו לבנות את ההגנה האירופית המוזנחת, שהוחלשה לטובת המטרייה האמריקנית מאז 1945 ומאז נפילת חומת ברלין. זו משימה הרקוליאנית, אבל על הצלחתה או כישלונה ישפטו מנהיגי אירופה הדמוקרטית של היום בספרי ההיסטוריה.
פרידריך מרץ (הקאנצלר הגרמני המיועד י.נ) הצהיר זה עתה שאירופה זקוקה לברית צבאית משלה. זאת כדי להכיר בכך שצרפת צדקה במשך עשרות שנים בטענה לאוטונומיה אסטרטגית.
נותר לבנות אותה. יהיה צורך להשקיע באופן מסיבי, לחזק את קרן ההגנה האירופית מחוץ לקריטריוני החוב של מאסטריכט, להרמוניה של מערכות נשק ותחמושת, להאיץ את הכנסת אוקראינ לאיחוד, שהיא היום הצבא האירופי המוביל, לחשוב מחדש על המקום והתנאים של ההרתעה הגרעינית על בסיס יכולות צרפתיות ובריטיות, כדי להשיק מחדש את המגן נגד טילים ומגן הלווין.
התוכנית שעליה הכריזה אתמול אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, היא נקודת התחלה טובה מאוד. ועוד יהיה צורך בהרבה. אירופה תהפוך שוב למעצמה צבאית רק אם תהפוך שוב למעצמה תעשייתית. במילה אחת, דוח דראגי יצטרך להיות מיושם. לטובה.
אבל החימוש האמיתי של אירופה הוא החימוש המוסרי שלה. עלינו לשכנע את דעת הקהל מול עייפות המלחמה והפחד, ובמיוחד מול מקורבי פוטין, הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני.
הם שוב טענו אתמול באסיפה הלאומית, אדוני רה"מ, לפניך, נגד אחדות אירופה, נגד ההגנה האירופית. הם אומרים שהם רוצים שלום. מה שלא הם ולא טראמפ אומרים הוא שהשלום שלהם הוא כניעה, שלום התבוסה, החלפתו של דה גול זלנסקי בפטן אוקראיני לפי בקשתו של פוטין.
שלום למשתפי הפעולה שסירבו לכל סיוע לאוקראינים במשך שלוש שנים.
האם זה הסוף של הברית האטלנטית? הסיכון גדול. אבל בימים האחרונים, ההשפלה הפומבית של זלנסקי וכל ההחלטות המטורפות שהתקבלו בחודש האחרון גרמו סוף-סוף לאמריקנים להגיב. הסקרים יורדים, המחוקקים הרפובליקנים מקבלים את פניהם של המונים עוינים באזורי הבחירה שלהם. אפילו פוקס ניוז הופכת להיות קריטית.
הטראמפיסטים כבר שולטים ברשות המבצעת, בפרלמנט, בבית המשפט העליון וברשתות החברתיות.
אבל בהיסטוריה האמריקנית, לוחמי החופש תמיד ניצחו. הם מתחילים להרים את הראש. גורלה של אוקראינה מתנהל בשוחות, אבל זה תלוי גם באלו בארה"ב שרוצים להגן על הדמוקרטיה, וכאן ביכולת שלנו לאחד את האירופים, למצוא את האמצעים להגנתם המשותפת, ולהפוך את אירופה למעצמה שהייתה פעם בהיסטוריה ושהיא מהססת להפוך שוב.
ההורים שלנו הביסו את הפשיזם והקומוניזם במחיר גבוה. המשימה של הדור שלנו היא להביס את הטוטליטריות של המאה ה-21.
תחי אוקראינה החופשית, תחי אירופה הדמוקרטית". וואו